נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תכא
א נוהגין באשכנז שאומרים פרשת ובראשי חדשיכם שחרית אחר פ' החמיר ובספרד אין נוהגין לאומרה לפי שעתידין לקרות אותה בס"ת. ועיי' לעיל (סי' מ"ח) ובמג"א שם וכן בזה (במג"א ס"ק א') כדי לפרסם שהוא ר"ח ועיי"ש במחצה"ש בזה ולא הבנתי כלל שיתא דרבינו המג"א בטעמו דכן הוא בשקלים שהיו מניחים בתחלה אברי מוספי ריח בצד המזבח בחצי כבש של מעלה כדי לפרסם שקדשו ב"ד החדש בזמנו עיי"ש ולא ידעתי מה זה סמך וראי' שיאמרו פסוקי ר"ח בתוך הקרבנות קודם התפלה וכי אין די הפרסום במה שיאמרו הלל ויקראו בתורה ויתפללו מוסף בפרהסיא בצבור ולהודיען שהוא ר"ח מה יתן ומה יוסיף בזה שיאמרו כ"א בפ"ע בלי צבור ופרסום ש"ץ כלל בין הקרבנות קודם התפלה, וגם אין קה"ח נוהג בימינו ונתפרסם כבר ע"י הלוחות וא"צ שום חיזוק והודעה וליתר שאת כבר ברכו חדש בזמנו (מתי ר"ח) בשבת שקודם בפרהסיא בצבור שאז הכל בבתיהם בביהכ"נ ועיי' בש"ס סוכה (דף נ"ד ב' ונ"ה א') ואברי מוסף ר"ח בצד המזבח (כנז' משקלים) למעלה ופירש"י ד״ה נותנן מחצי כבש ולמטה וכו' שצ"ל היכר שפעמים שהיו מתעכבים אברי תמיד והי' צריך היכר שלא יקטירו למוספי' קודם לעולת התמיד וכו' ע"כ צריך היכר עכ"ל רש״י ועיי"ש בגמ' דאמרינן תרי היכרא עבדינן, משא״כ בימינו דל"ש קה"ח בראיית הלבנה וגם בעוה"ר אין אברים דקרבן לא מתמידים ולא מוספים א"צ שום היכרא כמובן. וכן מפורש בשעה"כ להאריז"ל שלא הי' נוהג לומר בשבת וביום השבת שני כבשים וגו' בסוף הקרבנות שאלו הם מענין קרבן מוסף שבת ואין עתה זמנה עד אחר סיום תפלת שחרית עכל"ה וא"כ טעם זה שייך גם בר"ח שאין עתה כונתו ושעתו קודם תפלת שחרית והלל וקה"ת ומוסף ר"ח כמובן וז"פ.