אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן רסו

סימן רסב

סעיף א'. (א) בתפלת המנחה דע"ש. עיי' שע"ת בשם מח"ב דאפילו הנוהגים כהאריז״ל להניח תפילין במנחה. בע"ש לא יניחו. והנה לפלא בעיני כי בס' הכונות (שנדפס בווינציא שנת ש"פ) מנהגי האריז"ל כ' שדקדק האריז"ל להתפלל מנחה סמוך לשקיעה"ח ובתפילין אפילו בע"ש. וכן נראה מסידור האריז"ל (שסידר הר"ח שבתי ז"ל) שכ' בכונת מנחת ע"ש שיתפלל אז בע"ש מנחה בשקיעת החמה ובטלית ותפילין והרמ״ק כ' שאין להניח תפילין בע"ש במנחה כי כבר נתגלו נצוצי שבת עכ"ל משמע פשוט שזהו רק דעת הרמ"ק ז"ל שאין להניח אז תפילין במנחה בע"ש אבל עפ"י מנהגי האריז"ל צריכין להניחן וכמ"ש בפירוש. ואיך יתכן זה כיון שהכונה אז במנחת ע"ש בעליות ד' עולמות דאבי"ע כדי שירדו אח"כ בשבת אחר מנחה [ואיך יניחו אז תפילין ובע"כ לתרץ בדוחק דזהו רק הכנה לשבת כנז' ע"כ יכולין אז עוד להניח תפילין כעין שהוא הכונה בליל ששי קודם השכיבה לעשות הכנה לשבת עיי"ש בסידור (בסדר השכיבה) לכוין אז בכונת בואי כלה בואי כלה שבת מלכתא ואעפי"כ מניחין אח"כ תפילין בשחרית ע"ש להיותן רק הכנה וכן במנחת ע"ש בהכרח לומר כן. אך כיון שבכתבי האריז"ל המדוייקים בשעה"כ ובפע"ח לא נמצא זה כלל להניח תפילין במנחת ע"ש וגם לא שמענו ולא ראינו כלל מעולם משום צדיק או מקובל שיניח תפילין במנחת ע"ש כלל. ע"כ י"ל דמ"ש בס' הכונות הנז' לאו בדיוק הוא להניח תפילין בע"ש במנחה רק כמו דמיירי שם במנחה של כל יום וכ' שהאריז"ל דייק להתפלל מנחה עם שקיעה"ח ובתפילין גם בע"ש ולצדדים קתני היינו דגם בע"ש לא הקדים להתפלל מנחה מבעוד יום גדול (כדי להקדים קבלת שבת) רק בשקיעה"ח. ומ"ש התפילין היינו בכל יום במנחה לא בע"ש וכ"כ בשומר אמונים בסופו (בשו"ת סי' ז') עיי"ש טעמו שלא להניח בע"ש תפילין במנחה וכאשר ציין עליו במחזיק ברכה עיי"ש.

סעיף ב'. (ב) ולאכול מיד. היינו שיקדש מקודם הסעודה אפילו שהוא עוד היום גדול. עיי' מג"א בזה (ס"ק א') בשם התה"ד ושם הי' שהלכו כבר אחרי בהמ"ז לטייל סמוך לנהר דאנויא ואז שקעה החמה עיי"ש, והוא מקורו בש"ס ברכות (כ"ז ב') דמקדש ואוכל מבעוד יום ע"ש. והנה איך מותר זה כיון שמבעוד יום קידש שיאכול על סמך זה בליל שבת כבר כ' המג"א בזה בשם המ"מ והמרדכי תי' דאף למ"ד תוספות שבת דרבנן אפי"ה יוצא משחשיכה בקידוש זה כיון שיבוא אח"כ לחיוב דאורייתא עיי"ש במחצהש"ק הפי' היינו דלא דמי למה דאמרינן בברכות (דף כ') דאי נשים בבהמ"ז רק דרבנן אין יכולות להוציא את האנשים שהם מחוייבים מדאורייתא וע"ז חילק כיון שהוא בעצמו יבא לידי חיוב דאו' אח"כ כשיחשיך ליל ש"ק משא"כ הנשים שלעולם לא יבואו לידי חיוב דאו' בבהמ"ז (אם נאמר שהם מחוייבות בביהמ"ז רק מדרבנן). אמנם על זה כבר השיג בס"ק הלז במג"א (בד"ה וצ"ע) דהא קטן אינו מוציא הגדול ואפילו שיבוא אח"כ לידי חיוב דאו' עיי"ש. ולכאורה הי' מקום לחלק כיון דהגדול המקדש בע"ש יבא בשבת זה לידי חיוב דאו' מיד והוי כתוספות מרובה על העיקר שבת והיינו הך כחד חשיבי משא"כ קטן שיבא לידי חיוב אחרי ימים או שנים וגם זה קשה דהו"ל לחלק בין אם הקטן יהי' למחר בר מצוה, ואין להאריך. אך גם בזה לא מצאתי מנוח ומרגוע, ועוררני ג"כ מתלמידי הישיבה הי"ו על ככה כיון דקידוש הוא דאורייתא רק שיוצא הדאו' מה שמתפלל ומברך מקדש השבת בתוך התפלה של ערבית ואיך יעשה התפלה וגם הקידוש מבעוד יום ע"ש ועי"ז נמצא שבתוך הזמן דאו' (היינו משחשיכה ש"ק) לא יברך כלל. ולכאורה יש לדמות זה לענין ראוי מדרבנן אי הוי ראוי מדאו'. דהא גם למ"ד תוספות שבת דאו' היינו רק משתשקע החמה בתחלתה כמבואר לעיל (סי' רס"א סעי' ב') ובמג"א (ס"ק ח') שם דאז הוי התוס' מ"ע דאורייתא משא"כ מבעוד היום גדול בודאי לא הוי יותר מדרבנן מה שקיבל והחמיר על עצמו לקבל שבת מבע"ש ועי"ז אין לנו היתרא שכ' הט"ז לקמן (סי' רצ"א ס"ק ו') דכיון דתוספות שבת דאו' הוי בכה"ג כאלו בירך וסעד בתוך הזמן שבת בעצמו דהא זהו מיירי בקידש עוד קודם זמן תוספות שבת כנז'. והנה בחי' שו"ת מנחת אלעזר (חלק ד' סי' א') ביארנו באורך בעה"י הני כללי דכיילינהו לענין ראוי מדרבנן וכו'. ושם בחלוקה ד' ביארנו דלענין ברכות י"ל כיון דמסרו הדבר לחכמים שהמה תקנו נוסחי הברכות ובפרט לפי"ד הרמב"ם בס' המצות ודעימי' שעובר על ל״ת מדאוריי' כשמברך ברכה לבטלה אם כי עיקר הברכות תיקנו רק חכמים ע"כ בודאי הוי ראוי מדרבנן ראוי מדאו' ויכולים לברך גם מבעוד יום שקיבל עליו השבת ויהי' מהני גם לדאו'. אך הלא העיקר הוא דאו' מה שצ"ל בתפלה מקדש השבת שזהו במצות עשה דזכור את יום השבת לקדשו (אם כי דזכרהו על היין הוא רק אסמכתא ואכמ"ל) ואיך יפקיע המ"ע הזאת לקיימה בפעם ראשונה מבעוד יום ע"ש (שלא בזמן מצותה מדאורייתא) וגם הקידוש שלאח"כ יעשה במבעוד יום כשהשמש זורח עוד וא"כ הוי לקולא להפקיע המ"ע דאו' מבזמנה ואיך נאמר לקולא ראוי מדרבנן כראוי מדאו' כדי להפקיע את המ"ע דאו' מזמנה. אולם במנח"א בתשו' הנז' בחלוקה ב' ביארנו דגם כשיבוא עי"ז קולא כשנאמר ראוי מדרבנן ראוי מדאו' כשהוא רק בשוא"ת אז נאמר כן כמו שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשוא"ת (כדמסקנא ביבמות בסוגי' בזה). אך באמת היכן מצינו שתקנו חכמים זה לעקור הברכה מזמנה היינו על מבעוד יום דבשלמא בתוס' שבת שהוא מתחלת השקיעה (ובפרט למ"ד דאו') גם למ"ד שהוא רק מדרבנן י"ל כשמברך אז הוי כמברך בשבת עצמו משא"כ מבעוד יום והחמה זורחת עוד כנז'. אולם י"ל כיון דמסקינן להלכתא בש"ס ברכות (כ"ז ב') דמתפלל ומקדש מבעוד יום ע"כ הוי שפיר מתקנת חכז"ל ויש להם כח לעקור בשוא"ת (כשלא יקדש עי"ז בשבת עצמו כנז') ובפרט דגם הקידוש דאו' הוא מוטבע בנוסח תקנת חכז"ל וכמ"ש שם במנח"א חלוקה ד' כנ"ל.

והנה מה שהקשה המג"א כנ"ל מסי' קפ"ו (סעי' ב') דאין קטן מוציא את הגדול אפילו דאתי (הקטן) אח"כ לידי חיובא. הנה במחבר שם פסק באמת דהיכא דהוא כבר בר חינוך אז מוציא את (אביו) הגדול. ולפי"ז לק"מ דגם כאן כשמוסיף מבעוד יום והוי עכ"פ דרבנן כנז' א"כ יוכל לצאת בהברכה על דאו' היינו בשבת עצמו. אך המג"א שם (ס"ק ג') הביא בשם התוס' מגילה דחולקים על זה עכ"ז ההלכה פשוטה שם כן בלי חולק וא"כ ל"ק מזה.

ולכאורה העירותי דיש לדמותו לעיל סי' ל' (סעי' ג') בהי' יוצא לדרך באשמורת הבוקר מבעוד לילה ומוכרח להניח תפילין אז וכשיאיר היום ימשמש בהם ויברך עליהם והלא קיי"ל דמדאורייתא זמן תפילין גם בלילה אלא שחכמים גזרו שמא יפיח בהם ואעפי"כ אסרו לברך אז בעוד לילה שיהי' מהני הברכה על הנחתן עליו ביום א"כ מכ"ש הכא בקבלת שבת ביום ע"ש דאינו אז מדאו' כלל אפי' מטעם תוספות ולמה מותר לברך ולקדש אז על סמך שיהי' אח"כ שבת ודאי לילה. אך זה אינו ראיה דאדרבה שם בתפילין כיון דחכמים אפקו למצות תפילין בלילהמשום גזירה שמא יפיח הרי שוא"ת יש כח בידם וא"כ ל"ש לברך אז מבעוד לילה כלל (ועיי' בדברינו באות חיים [סי' ל' ס"ק א'] עיי"ש) וכיון דהברכות הם תיקנו והם אמרו וכו' כנ"ל מחלוקה ד' מתשו' מנח"א לענין ראוי מדרבנן וכו'. משא"כ הכא אדרבה המה חכז"ל תיקנו כן שמותר לברך אז בע"ש כנ"ל. וגם הטעם דאסור לברך על התפילין מבעוד ליל י"ל כמ"ש בב"י ומובא במג"א שם (ס"ק ו') לענין שקעה החמה שיניח ידו עליהם משום הרואים דיסבור דמותר להניחם בלילה (ויבואו לידי מכשול הפחה בהם) משא"כ הכא מה מכשול יהי' אם ימהרו לקבל השבת מבע"י וז"פ.

והנה מנהג הרבה גאוני אשכנזים ז"ל גם במדינתנו שנהגו במקומותם להקדים להתפלל קבלת שבת שימתינו אחרי תפלת ערבית עד צה"כ ויאמרו ק"ש בזמנה שם בביהמ"ד שלהם עם תלמידיהם ואח"כ הלכו לביתם לקדש ולסעוד. והנה מלבד שהרויחו לענין ק"ש בזמנה שלא יבואו הם או תלמידיהם לידי מכשול שישכחו או שלא יכוונו בק"ש שעל המטה כשאחז"ל שלא יאמר אדם אאכול קימעא ואשתה קימעא ואח"כ אקרא ק"ש וכו' וכמ"ש לעיל (סי' רס"ה) בזה. עוד זאת יצאו בזה דעת המהרש"ל והשל"ה והב"ח דהסעודה צ"ל עכ"פ כזית בלילה לאכול משתחשך ליל ש"ק והמג"א סיים ג"כ בזה להחמיר ועי"ז שילכו לביתם אחר צה"כ וק"ש לעשות קידוש ולסעוד בלילה. עוד זאת שלישית נוסף על כל אלו כי הנה כבר נסתפקו גדולי האחרונים ז"ל במה שמוציאין את הנשים בקידוש ליל שבת והאנשים כבר התפללו והוי הקידוש רק מדרבנן והנשים הרבה מהם לא יתפללו והוי אצלם דאו' ואיך אתי דרבנן ומפיק דאורייתא. עיי' ישועות יעקב (סי' רע"א ס"ק ב') וגם בד' הפרמ"ג ובד' קדוש זקיני בעל בני"ש בתקנות תמכין דאורייתא שנדפסו בזמנינו. וצ"ל לשיטתו בע"כ משום דתקנו חכמים להתפלל וגם לעשות קידוש ע"כ כשלא קידש גם הדאו' בתפלה לא יצא כמ"ש הפרמ"ג עפי"ד התוס' סוכה כד' ב"ש לא קיימת חד סוכה מימיך היינו גם מדאו' וכתבתי בדרך זה בחיבוריי בעה"י אך גם זה אינו מוסכם בפוסקים. ולפי מנהג הגדולים הנ"ל א"ש כיון שהם נוהגים להוציא בני ביתם בקידוש ויש בהם גם הנשים המשרתות שבודאי לא התפללו כלל ואיך אתי דרבנן ומפיק דאו' כנ"ל וכשהתפללו המה מבעוד יום נמצא י"ל לחומרא דלא אתי ראוי דרבנן (כי דלא הי' אז רק מדרבנן או בתוספות שבת) להיות ראוי מדאו' ע"כ כשהקידוש אח"כ בלילה ממש (כמנהגם הנז') הוא מדאו' (יען שהתפלה מקודם הי' מבעוד יום כנז') ואתי דאו' ומפיק להנשים מדאו' בקידוש וא"ש ונכון ודו"ק.

והנה ברבינו יונה שם בברכות כ' דמה שקיבל עליו בתוספות שבת גם מבעוד יום הוי כמו שבת בעצמו וכמו בתרומה דחטה א' פוטרת את הכרי אעפי"כ גם אם הוסיף הוי כל מה שהפריש תרומה עיי"ש ועדיין אין זה מעלה ארוכה לקושיא הנז' דמ"מ למה לא יברכו בזמן העיקר שהוא שבת בעצמו ושאני בתרומה דבשעה שמברכין עליה הוא מפריש יחד באותו זמן גם החטה העיקרית משא"כ בזה דהמקבל שבת מבע"י ומקדש אז הרי הוא בזמן אחר של שבת העיקרי שאינו אז שבת לאחרים (גם להדרים באותו האופק) רק הוא קיבל עליו עי"ז אינו מקדש ומברך בזמן השבת בעצמותו ועיקרו. וכן ראיתי בירושלמי ברכות (פ"ד הלכה א') בפי' הקדוש בעל החרדים זי"ע (שם) כ' על הך דמצלי אבא (היינו רב) של שבת בע"ש וכו' שכן מוסיפין פי' החרדים שכן קרוי שבת לענין חילול שבת ושפיר קרוי נמי לענין תפלת ערבית עכל"ה ופשוט דאין כונתו על חילול שבת היינו עונש דחילול שבת אם עשה אז מלאכה מבע"י דהא גם על תוספות יוה"כ (היינו משקיעה"ח כנ"ל) אין ענוש כרת כדאמרינן ביומא (דף פ"א א') כ"ש מהתוספות שמוסיף בעצמו מבעוד יום שאינו ענוש כלל רק כונתו דאסור לעשות מלאכה וכדפסק בשו"ע בזה ע"כ הוי גם לענין תפלת ערבית כן וז"פ וברור.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה