נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן רלה
סעיף ב'. זמן ק״ש בלילה וכו', הנה זה כביר ראיתי בס' שו"ת מגדולי הספרדיים ז"ל (לא אדע עתה מקומו אי' הוא) כי ראה אנשי מעשה מדקדקי' לנכון לומר ק"ש של ערבית ברכותי' היינו להתפלל ערבית רק עד אחרי שיעור ביהשמ"ש לכל הדעות עכ"פ, והדברים האלו יתאחדו עם מה שהבאתי במנח"א ח"א (סי' כ"ג) בשם אדומו"ר הקדוש משינאווע זי״ע בשם רבותיו הק' זי"ע שצריך לילך בשיעורי ביהשמ"ש בכל מקום בדאו' לחומרא לכל צד (ורק בדרבנן כגון תפלת המנחה נהגו עי"ז הצדיקים להקל כל זמן שהוא שיעור ביהשמ"ש דהיינו ע"ב מינוט מראיית שקיעה"ח מתחת האופק שלנו) עי"ש וא"כ כיון דק"ש של ערבית מדאו' צריכין להחמיר שיהי' אחרי כל שיעורי דעות זמן בהשמ"ש כנ"ל וכן נהג אאמו"ר הקדוש זי"ע להמתין בתפלת ערבית עד שעברו ע"ב מינוטען משקיעה"ח כנ"ל, כדי שיהיה ברור אחרי צה"כ לכ"ע, ועי' בשאג"א (סי' ג') ומובא בשע"ת בזה (ס"ק ב') מ״ש בשע"ת בשם האריז"ל שהי' מדקדק להתפלל ערבית מבע"י וכ' בשלמי צבור שק"ש של ערבית הי' אומר אח"כ בצה"כ הנה אנחנו לא מצאנו כלל זה בכהאריז"ל האמתיים שעה"כ ופע"ח ולא שמיעא לן (שהאריז"ל) כלומר לא סבירא לן דיצא כן מפיו הקדוש, וכן ראיתי בגינת וורדים הספרדי בגן המלך הנספח שם (סי' צ"ו) שכ' דלדידן לכתחלה אין להתפלל תפלת ערבית מבע"י ואם יש שנוהגין כן יש לבטל מנהגן עכל"ה.
והנה לסמוך על ק"ש שעל המטה שקורין בלילה וכמ"ש בחה"ד בשם רש"י מובא בזה בט"ז (ס"ק ב') הנה לא כ"ע דינא גמורי לכוין בק"ש שעל המטה לצאת בזה י"ח ק"ש של ערבית וכיון דאנן פסקינן כד' המחבר בש"ע לעיל (סי' ס') דמצ"כ וזולת זה לא יצא נמצא דאם לא כיון אז לצאת (בק"ש של המטה) לא יצא י"ח ק"ש כלל דהא כיון שהתפלל מנחה אחרי זמן פלג המנחה (מנחה קטנה) א"כ לא יכול לסתור א"ע ולא יצא בק"ש בבהכ"נ קודם צה"כ ובק"ש שעל המטה לא כיון לצאת כנז' ועוד זאת דהנה הוא אוכל סעודת הערב אחרי תפלת ערבית קודם ק"ש שעל המטה שהוא סמוך לשינתו והנה ארז"ל (בברכות דף ד' ע"ב) כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה וכו' (ופסקי' כן לקמן בסעי' ב') ונמצא עובר על דברי חכמים במה שאוכל ושותה סעודת הערב קודם ק"ש שעל המטה שבזה יצא י"ח ע"כ נחוץ ליזהר לקרות ק"ש בתפלת ערבית רק אחרי צה"כ כנז'.
סעיף ג'. (ב) לכתחלה צריך לקרות קריאת שמע מיד בצה״כ. עיין בס' כרם שלמה על האו"ח בזה שכ' ראי' מש"ס ברכות (ד' ע"ב) הנ"ל שלא יהא אדם בא מן השדה בערב וכו' ודייק על מלות ״סייג לדבריהם״ והא ק"ש דאו' ונדחק שם לומר דסייג א' יש עד חצות לילה ועוד סייג עשו שיקרא מיד בתחלת הלילה בצה"כ עכת"ד והוא דחיק ואתי מרחיק להעמיס בדברי הש"ס שני גזרות אפו זו על גב זו. וממ"נ אם לאכול ולשתות מקודם הרי ממילא אסור (וכנ"ל בסעי' ב') ואם ללמוד מקודם הרי בפירוש אמרו בזה במקומו שם בזה"ל אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לביהכ"נ אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכו' עכ"ל הגמ' הרי אמרו בפירוש שכן צ"ל לכתחלה ללמוד קודם ק"ש של ערבית ואיך יאסור זה, ואם לדבר דברים בטלים הרי ממילא אסור תמיד ובאתי בזה רק להראות כי כמה מרבותינו הגדולים והקדושים זי"ע כמו מרן בעל דברי חיים זי"ע מצאנז' ששמענו דרכו שהי' לומד לכתחלה כמה שעות קודם תפלת ערבית ובהכנה דרבה בעבודתו בקודש, וכן ראיתי כ"פ אין מספר מאדומו"ר סבא קדישא משינאווע זי"ע המה גם כתורה עשו לכתחלה כד' הגמ' הנ"ל, אלא מה נעשה כי מ"ש בא מן השדה קורא ושונה וקורא ק"ש כנ"ל פי' תלמידו ר' יונה דהיינו קודם זמן ק"ש ועי' מג"א להלן (סי' תל"א ס"ק ה') עיי"ש ובע"כ לומר דרבותינו הנ"ל נהגו כן לכתחלה בשיעורים קבועים קודם תפלת ערבית ס"ל כהט"ז שם (בסי' תל"א ס"ק ב') דמיירי הך דקורא ושונה קודם תפלת ערבית היינו גם לאחר צאה"כ ושיעורים קבועים יותר לכתחלה בלימוד בכל השנה קודם תפלת ערבית ורק קודם בדיקת חמץ אסור) עיי"ש. וגם מ"ש במג"א (בסי' א') בשם השל"ה הק' לחבר יום ולילה בתורה או בתפלה היינו למי שאינו מתפלל ביחד מנחה ומעריב א"כ אינו מחבר בתפלה רק בתורה כנהוג שלומדי' שיעור בין מנחה למעריב ופשיטא שאין מפסיקין באמצע השיעור גם כשחשכה הלילה, אך גם מי שלומד בפ"ע לכתחלה יושב ושונה קודם ק"ש של ערבית לדעת הט"ז ודעימי' כנ"ל, וזולת זה בודאי זריזין מקדימין למצות ומ"ע דאו' דק"ש דערבית ראוי לזרז א"ע מצה"כ והלאה, אך הראיות שכ' בכרם שלמה כנ"ל לא מצאתי בהם (במחכת"ה) ממש כלל כנ"ל.
אמנם לרבותינו הנ"ל שהקדימו ללמוד לכתחלה ואחרי תפלת ערבית כנ"ל וכיון שאח"כ התפללו בצבור אין חשש שמא ישכח כדלעיל (סי' פ״ט סעי' ו') ועיי"ש בדברינו בזה בנמוקי או"ח.