נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן קסו
א וטוב ליזהר היינו כדעה השני' שאסור להפסיק בין נט"י לברכת המוציא, עיין מג"א (ס"ק ב') שהעולם נהגו לומר מזמור לדוד ה' רועי וכו' בין נט"י להמוציא ע"ש וכן בס' מור וקציעה להג״מ יעב"ץ ז"ל שהסכים כן להלכה דאמירת מזמור לדוד וגו' אז לא הוי הפסק וכן ראיתי שנוהגים גם ת"ח במדינת פולין, והוא תמוה וזרות בעיני מעולם ועד עתה, אונות שצריך להתפלל על מזונו מאת הש"י והשל"ה החשיבו כ"כ לאותו תפלה קודם אכילה עד שכ' שאם שכחה קודם נט"י הוי דיעבד ומותר להפסיק במזמור לדוד וגו' והיינו בשכח פ"א אבל לנהוג כן לכתחלה בכל יום ויום להפסיק אז דוקא היתכן, וכי לא יוכל לאומרו קודם נט"י ולמה יעבור ויפסיק (וכי הוא התפלה שצ"ל תיכף מיד לברכת המוציא סמוך כ"כ) וחוששני דהוי מצוה הבאה בעבירה שמפסיק בין נט"י להמוציא והראי' שציין המג"א לסי' רל"ה (סעי' ב' ס"ק ו' במג"א עיי' לב"ש בזה) שם מיירי ג"כ בדיעבד ואין ראיה על לכתחלה שיעשו כן בכל יום להפסיק ע"כ אתמהה, ונודע בשם רבינו האריז"ל (בכתבי האריז"ל) כי פ"א בא לפניו חולה על כתפו ביסורים ר"ל זמן רב והגיד לו רבינו האר"י ז"ל פגם נפשו כי מפסיק בין מים אחרונים לביהמ"ז והוא עובר על תכ"ף לנטילה ברכה ע"כ נענש בחליו ר"ל על הכת"ף אותיות תכ"ף והודה לו החולה שדרכו ללמוד משניות בין מים אחרונים לבהמ"ז (כדי שלא יהיה שלחנו בלא ד"ת) וקיבל עליו שלא לעשות כן ומיד סר כאבו ונתרפא לגמרי עכד"ה ומעתה י"ל ק"ו אם מים אחרונים דבזמנינו יש שאין נוטלים כלל כמו שפסק מרן המחבר להלן (סי' קפ"א סעיף י') ועי"ש במג"א בריש הסימן דעכשיו לכ"ע מים ראשונים עדיפי גם למי שנזהר גם במים אחרונים ואם התם הקפידו כ"כ על תכ"ף לנטילה ברכה על אחת כמה וכמה בנט"י ראשונים שמברכים עליהם, שאין להפסיק (גם באמירת המזמור הנ"ל) כלל בין נט"י להמוצי"א (ועיין בדברינו לעיל סי' קנ"ח ס"ק ג') ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.