אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן קכ

סימן קיט

א אומרים רצה בכל התפלות ודלא כאותן שנוהגים שלא לאומרו במנחה. פשיטא דהוא הדין במעריב לא יאמרוהו אותן שלא אמרוהו במנחה רק שחרית בשעה שיש נשיאת כפים אמרוהו כמבואר בטור וב"י בזה. והנה הטעם של אלו שלא אמרו רצה במנחה שהביא בטור כ' הב"י הטעם כי בשעה שאין הכהנים נושאים כפיהם אין לומר רצה לפי שאמרו בסוטה כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה ורצה קורא עבודה דעל הקרבנות כתיב כרצון לפני ה' ומנחה אין בו נשיאת כפים בכל יום על כן מתחילין רק ואשי ישראל וכו' זולת בתענית צבור אז יאמרו רצה גם באלו המקומות עכת"ד מרן הב"י. וקשה א) דהא מתחילין באלו המקומות במנחה ואשי ישראל ותפלתם וכו' ותהי לרצו"ן תמיד עבוד"ת ישראל עמך אם כן הרי כאן עבוד"ה בפירוש וגם מתפללין ותהי לרצו"ן (היינו רצ"ה) גם במנחה שאין בו נ"כ ומה הועילו בטעמם, ב) קשה קצת האיך התחילו ואשי ישראל בוא"ו בתחלת הברכה שזה לא שייך רק כשנתחברה לברכה שלפניה כמו והערב נא וכו' בברכת התורה שהכל ענין אחד הוא מברכות וענין חביבות התורה משא"כ בזה שהוא סמוך לשומע תפלה בסיומה ומהו ענין תפלה לקרבנות שיתחילו ו״אשי (בוא"ו) ישראל כמו באמצע כנזכר, ויש לומר דקושיא חדא בירך חברתה מתורצת דהנה כמו שאמר שם בב"י מקודם פי' א' דקאי רצה על העבודה בקרבנות אבל ואשי ישראל ותפלתם מתחיל ענין אחר להתפלל על התפלות שאנו מתפללים במקום קרבנות וכ' דאותן המקומות שלא אמרו רצה במנחה על כרחך סבירא להו כאותו פי' ולא כפי' דקאי על נשמות הצדיקים שהביא הטור בשם המדרש עיי"ש, ומעתה מיושב שפיר בפשטות דקאי גם ותהי לרצו"ן עבוד"ת ישראל לדעת אלו בעל כרחך רק על התפלה במקום קרבנות ונקרא שפיר עבוד"ה כדאמרי' בתענית (ב' א') איזו עבוד"ה שהוא בלב זו תפל"ה ומעתה שפיר י"ל מה שאמר בוא"ו ואשי ישראל ותפלתם והתחילו בזה הברכה משום דקאי משם והלאה רק על התפלו"ת על כן שפיר הוא סמוך לשומע תפלה ושייך וא"ו החיבור לסיום שומע תפלה כנזכר.

ב ודלא כאותן שנוהגים וכו'. הנה בזה בפרישה תמה על דברי ס' המנהיג שהביא הב"י מה שאמר בלשונו שאין נוהגים לומר בפרובינצ"א להתחיל רצה רק בשחרית כנ"ל ואח"כ כ' אך בפרובינצ"א נוהגים לומר רצה בשחרית מנחה וערבית והרי דבריו במנהג פרובינצא סותרים זה את זה עכ"ד הפרישה. ולא זכיתי להבין כלל מהו תמיהתו הלא מפורש בלשון הב"י בשם המנהיג וז"ל אך בפרובינצא ובצרפת ״נהגו מקרוב״ לומר ערבית שחרית ומנחה רצה וכו' עכל"ה הרי מפורש ומבואר כי מנהגם מקדם (בפרובינצא) שלא לומר רצה רק בשחרית אך (בפרובינצא ובצרפת) נהגו מקרוב היינו שעתה שינו מנהגם בזמנו מקרוב ונהגו עתה מקרוב לומר גם במנחה וז"פ.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה