אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן קי

סימן קו

סעיף ה'. אין צ"ל אלא פ"א ביום וכו' כתב בט"ז פי' בכל יום שהולך יאמר אותה, ונראה מזה דהיינו שפוטרת תפלת הדרך של שחרית על מעת לעת עד יום השני בשחרית כמו ברכת התורה ושארי ברכת השחר וכמו שנראה מסעיף שאח"ז דמהר"ם מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך הי' אומר אחרי יה"ר וברכת הגומל חסדים טובים. אמנם יש להסתפק לכאורה כשיוצא בלילה היינו בתחלת ערבית ואומר תפלת הדרך ואח"כ ישן מעט (בנסעו על העגלה או על הבאהן וכיוצא) וכשקם עוד בלילה באשמורת הבוקר ואומר ברכת התורה כדינו א"כ צ"ל עוד הפעם תפלת הדרך בברכה כנזכר, ונמצא אומר ב"פ בלילה אחת תפלת הדרך, והוא דבר זר לכאורה, והגם כי יכול איתרמי כזה גם בברכת התורה היינו כששכח לברך בבוקר ונזכר לעת ערב וצריך לברך כשנזכר בלילה כמובן, ואח"כ כשקם באשמורת היינו מבעוד לילה ויושב ללמוד או לברך ולומר פסוקים צ"ל עוד הפעם ברכת התורה נמצא מברך בה"ת ב' פעמים בלילה אחת, אך יש לחלק דהתם אירע כך במברך בתחלת הלילה רק להשלמה מה ששכח לברך בבוקר שלפניו אבל הכא לא היה צריך כלל לומר תפלת הדרך לברך בבוקר כגון שלא נסע אז עדיין כלל והתחיל נסיעתו רק מבערב בתחלת הלילה, וא"כ הוי לכתחלה חובתה רק מבלילה בתחלת נסיעתו ואיך נאמר שיאמר לכתחלה פעם שני' בברכה תפלת הדרך בלילה הזאת כשקם באשמורת הבוקר, ודין זה לא נמצא מבואר בפוסקים כי ע"כ נהגתי (מפני ספק זה) כשאירע כן שהליכת הצו"ג הוא בתחלת הלילה ואמרתי תפלת הדרך בלילה אז מיד בתחלת נסיעתי וכשקמתי בבוקר אחרי השינה במרכבת הקיטור והי' עוד לילה ע"כ המתנתי באמירת תפלת הדרך עד שהתפללתי תפלת שחרית ערל הבאה"ן ואז הייתי כוללה בשומע תפלה בשמ"ע בשחרית (עיין לבוש ופמ"ג בא"א ס"ק י"ג בזה) והתינח כשהנסיעה רבה עד שמוכרחי' להתפלל גם שחרית על נסיעת מרכבת הקיטור, אבל כשבאים בבוקר השקם למקום חפצו ושם יתפלל (בצבור) בזמנו עוד רק יש עוד שעות קצת בסוף הלילה (או בימי הקיץ בבוקר) בנסעו על הבאהן אז כמה פרסאות אומר שם ברכת התורה כשרוצה ללמוד בדרך נסיעתו אז בודאי י"ל תפלת הדרך אחרי ברכת השחר וברכת התורה ולא הוי כאומר שני פעמים בלילה א' דכיון שקם באשמורת אחרי שינתו פנים חדשות באו לכאן ואומר אז תפה״ד מחדש לפטור מעל"ע וגם כשנוסע באשמורת רק איזה פרסאות מ"מ כבר נתחייב בתפלת הדרך כשקם משינתו מחדש ע"כ לע"ד שיאמר אז כנזכר.

ב פ"א ביום וכו' היינו פשוט שבכל יום ויום מימי נסיעתו יאמר כן תפלת הדרך בברכה כ"כ הב"ח והט"ז וכנה"ג ודלא כטועים שאין אומרים אלא ביום ראשון שיצא לדרך אלא כל זמן שהוא בדרך מחוייב לומר בכל יום שהולך עכ"ל הבאה"ט ועיין שערי תשובה (ס"ק ח') בשם הרדב"ז כת"י מובא בברכי יוסף דבשאר הימים בהיות בדרך (ולא לן בשום מקום) אז יברך רק פ"א בצאתו בברכה ושארי הימים בלי חתימה בברכה ולא ידענא טעמי' דרבינו הרדב"ז כיון שהמה בכתובים ולא יצאו בדפוס (רק הברכ"י הביאם מכת"י) וכ"כ הפר"ח דלא יברך השאר הימים רק בלא ברכה בשם בסוף והביאו הפמ"ג (במ"ז ס"ק ה') וסיים בפמ"ג ואנו אין לנו אלא פסק המחבר ובשם בא"י ש"ת ובלא שם יכול לומר כמה פעמים עכ"ל הפמ"ג והיינו כמ"ש מרן המחבר דבכל יום ויום צריך לברך פ"א ובשם כחתימת הברכה, דאם בלא שם הרי יוכל לומר ולהתפלל כמה פעמים ביום ואלו דברים שאין להם שיעור וא"צ להלכות ודינים על זה, והכי נהוג.

ג אפילו אם יניח בעיר באמצע היום אכל אם דעתו ללון בעיר ואח"כ נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת. פ"א בא מעשה לידי כי נסעתי מפהק"ק לקאמרנא (לבק"ח חותני הה"צ (שליט"א) [זצלה"ה] ונסעתי בבוקר השכם דרך אונגוואר שיאנקי סאמבור על מנת להגיע לקאמארנא מבעוד יום עדיין קודם שקיעת החמה והנה הטעו אותי בזמן הליכת הצוג מאונגוואר ובבואי עם האויט"א לאונגוואר כבר הלך הצוג והוכרחתי מיד לשוב לביתי עם האויטא למונקאטש ולנסוע אח"כ אחרי הצהרים ממונקאטש דרך לאוואטשנע לבוב, וכיון שאמרתי תפלת הדרך בצאתי עם האויטא (מכאן לאונגוואר בבוקר השכם כנזכר) ואח"כ בשובי לכאן והתפללתי בצבור בביתי וגם אכלתי סעודת הצהרים עד זמן הליכת הצוג ללאוואטשנע בערך שעה 2 אחר הצהרים והנה נסתפקתי אם צריכין לברך היינו להתפלל עוד הפעם תפלת הדרך בברכה כיון דהייתי נמלך לשוב לביתי וכן עשיתי וחזרתי ושבתי מאונגוואר למונקאטש וא"כ צריך לחזור ולהתפלל תפלת הדרך בברכה אך י"ל כיון בחזירתי לביתי הייתי רק נמלך מדרך הנז' אונגוואר סאמבור, אבל מטרת נסיעתי היה עדיין כבתחלה ובאותו היום לקאמארנא רק המתנתי בביתי על הצוג ללאוואנושנע כדי לנסוע באותו היום כנ"ל לסגי וא"כ הוי חזירתי בביתי לא עדיף כמו עומד בעיר אחרת ביום שגם אם יניח בעיר אחרת על כמה שעות א"צ לברך עוד הפעם תפלת הדרך הגם שי"ל דשאני ביתו דהוי כמו הפסק הנסיעה וחזרה לגמרי, ז"א כיון דעדיין עמדתי גם בביתי באמצע נסיעתי באותו יום כנ"ל וגם אין לחלק כיון שנסעתי אח"כ בדרך אחרת לאוואנושנע לבוב, ז"א ג"כ חילוק המוכרח:

דאטו אם יטה א' מן הדרך באמצע (כמה פרסאות) מפני המים או קלקול דרכים (ונסוע דרך עיר אחרת) יצטרך לברך תפה"ד עוד הפעם ע"כ גם זה כן, עכ"ז מפני הספק אמרתי תפלת הדרך בנסיעתי דרך לאוואנושנע (באותו יום) אך הרהרתי השם (כמו שכתבתי כ"פ שזהו דרך נכונה רבותינו האחרונים וביותר הבעל ד"ק ז"ל זי"ע).

סעיף ז'. (ד) אחר שהחזיק בדרך. עיין ט"ז (ס"ק ו') בשם הירושלמי דכל הדרכים בחזקת סכנה. והנה רבים מקילים להם בימינו מלומר תפלת הדרך באומרם כי אין הדרכים מסוכנים כעת ובפרט בנסיעה על הבאהן אמנם באמת הן הבל יפצה פיהם (וכאשר שמעתי מהאי סבא קדישא אדומו"ר הה"ק משינאווע זי"ע כי צריכין ליזהר לומר תפלת הדרך גם בימינו. ולהיותו נזהר בזה מפני שאירע לו ז"ל בימי נעוריו נפלאות על ידי זהירתו בתפלת הדרך והאריך לספר בזה) ועינינו ראו ואזנינו שמעו בימינו מהסכ"נ ורציחות וגזלות וכל מיני פורעניות ר"ל שנעשו בדרך וגם על מרכבות הקיטור מפגיעת המרכבות והמכונות או הפיכתן ויציאתן חוץ לשיטה (ר"ל מכל אלו) ובפרט על האויטאמאבילען אשר הוא סכ"נ יותר מכל העגלות. ה' ישמרנו ויצילנו, על כן בודאי צריכין לתפה״ד. והש"י יקבל תפלותינו.

ה שהחזיק בדרך. עיין ט"ז (ס"ק ז') שיוכל לומר אותה גם בעיר קודם שהחזיק בדרך. ובמג"א (ס"ק י"ד) חולק וכ' דלא יאמרו אותה גם בעיבורה של עיר היינו בתוך ע' אמה ושיריים והביא בשם עמק הברכה שכ' דהיינו תחום מעיבורה של עיר. וכבר היה לי מו"מ של הלכה בזה עם אאמו"ר הקדוש זי"ע. ולענ"ד כיון דפסקינן בזה שבנסיעת פחות מפרסה (היינו ח' אלף אמות) לא יברך תפלת הדרך. וגם אם שכח מלאמרה מיד כשהחזיק בדרך יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללין בה ואם כן כשנוסע רק פרסה מצומצם (אפילו כשהוא מעט יותר כדי לצאת מספק ברכה לבטלה) וכשיחמיר כהמג"א ובפרט מ"ש בשם עמק הברכה לברך תפלת הדרך רק מיל אחרי עיבורה של עיר נמצא חסר מהפרסה כבר בעת ברכתו והוא כבר פחות היינו תוך פרסה לתוך העיר שנוסע לה ואיך יוכל לברך עוד. נמצא חומרתו הוא קולא דמברך לבטלה על כן בכה"ג בודאי הכרעתי דיש לברך מיד כשהתחיל לנסוע בהעגלה גם כשהבאהנהויף הוא בעיבורה של עיר דכשיחמיר לברך רק כשהתחיל הצוג לילך ובפרט אם ירצה שתהיה ברכה הסמוכה לחברתה וילך להכין לקטנים כדי שיברך אשר יצר או לאכול איזו פרי כמו שאמר במג"א (ס"ק י"ג) בהצוג הוא נוסע בעגלא ובזמן קרוב ובנתיים כבר איזה מילין והוא כבר תוך הפרסה למקום חפצו וביאתו ולא יוכל לברך בתפלת הדרך. וגם כשנוסע דרך מרחק בהרבה פרסאות מ"מ כשימתין כנ"ל עד שיהיה בודאי החזיק בדרך בנסעו וברכה הסמוכה לחברתה והצוג רץ מאוד ועי"ז יעבור על דעת רש"י ז"ל (ברכות ל' ע"א) דתפה"ד רק עד פרסה אבל לא לאחר שהלך פרסה עכל"ה ובזה הלך ועבר כבר פרסה ע"כ הכרעתי לברך מיד בנסיעתו על העגלה מתוך העיר פנימה וכמו שהכריע בפרמ"ג (בא"א ס"ק י"ד) שלא לברך בביתו אבל לברך מיד ביציאתו ובאמת גם בימינו צריכין ביותר גם בזה תפה"ד בביאתו לחצר המסע (באהנהויף) שלא יארע לו תקלה וימצא הצוג וגם מרכבה (וואגגאן) כרצונו להצלה והצלחה בכ"ע על כן נהגתי בכ"ע כנ"ל, בעה"י.

ואח"כ מצאתי בזוה"ק (פרשת בראשית דף מ״ט ע"ב) ועיין שם באור החמה בשם מהרח"ו ז"ל שלא יתפלל תפלת הדרך אלא קרוב לעיר ולא אחר שכבר התרחק מאוד מן העיר ועיי"ש עוד באור החמה בד"ה עד לא יפוק לאורחא בזימנא דאישתכח וכו') בשם מהרי"ק שיתפלל תפלת הדרך בעוד שהוא במתא וביישוב עם אשתו וכו' עיין שם.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה