נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן קא
סעיף ג' (א) י"א שבר"ה ויו"כ מותר להשמיע קולו בתפלתו וכו' עיין בזה במג"א וביד אפרים, ועיין בדברינו להלן (סימן תקפ"ב) מ"ש בזה בעה"י.
סעיף ד'. (ב) יכול להתפלל בכל לשון שירצה וכו'. עיין בנו"כ בזה, ועיין בשו"ת צרור החיים (להגמהר"א עמדן ז"ל) במאמר שפה נכרי' שבירר בראיות (נגד דעת המתחדשים) שאסור בימינו להתפלל רק בלשון הקודש לבדו, ועכ"פ תחלת וסיום הברכה צריך להיות בלה"ק שתיקנו חז"ל מטבע שטבעו חכמים עיי"ש, וממילא הוא אסור לפי זה להנהיג להתפלל בלשון אחר כל התפלה משום ובחוקותיהם לא תלכו ואל תשנו אל דרכי' וגו' וכיוצא, שה״ז כמודה לדעת המינים המתחדשים הכופרים ר"ל, אך מזה יש היתר ברור ותשובה על מה שיתמהו זרים על אבותינו ורבותינו הצדיקים נ"ע זי"ע אשר לפעמים שומעים בתפלתם באמצע כ"פ איזה תיבות בלשוננו המדובר בהתעוררות נפשם כשלא יוכלו לעצור ברוחם יצעקו מתוך לבם הטהור, ולק"מ כיון שבאמת מותר להלכה להתפלל כל התפלה בל"א ומכ"ש כשאומר תחלת וסיום הברכה במטבע שטבעו חכמים רק שאומר באמצע הברכה (לפעמים) איזה מלות מתוך לבו שהלשון קולמס הלב יצעק ויתחנן לה' עושהו בודאי אין שום חשש כל דהו כנזכר.
והראוני עתה בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' ק"ט) להגאון מנוארנא ז"ל שנשאל ג"כ במי שאומר בתפלת שמ"ע רבונא דעלמא כולא או הייניגע"ר באשעפע"ר וכ' דבדיעבד אם אמר כן לא הוי הפסק וא"צ לחזור לראש והביא ראי' מדברי רבינו המאירי ז"ל בענה אמן אחרי ברכת עצמו וכו' עיי"ש ובמחכת"ה כנראה נעלם אז ממנו דברי הש"ע מפורש בזה בלי חולק דיכול (גם לכתחלה) לומר בכל לשון שירצה כנזכר עכ"פ ל"צ להביא ממרחק לחמו בראיות ודמיון כיון שמבואר במקומו בש"ע וכנ"ל. [ועיין בדברינו לקמן סימן קס"ז ס"ק א'.]