נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן צא
סעיף ב'. (א) צריך לאזור אזור בשעת דתפלה אפילו שיש לו אבנט שאין לבו רואה את דערוה משום הכון אבל שאר ברכות מותר לברך בלא חגורה מאחר שיש לו מכנסים. עיין מג"א (ס"ק א') והוא מב"י בשם רבינו ירוחם דמי שהולך כל היום בלא חגורה א"צ לאזור בשעת התפלה, אמנם עיין בב"י בזה דרבינו ירוחם כמעט יחיד הוא בזה ורובם ככולם דעת הפוסקים הראשונים וגם הרא"ש והר"ן דעכ"פ מצוה איכא לאזור בחגורה קודם התפלה משום הכון אלא דבשאר ברכות א"צ לאזור האזור כיון שהולך במכנסיים, וכן כתב בפמ"ג (א"א ס"ק ב') דלדידן שיש מכנסיים אז האזור לתפלה רק מצוה בעלמא, ועכ"פ מצוה הוא, ולפלא שלא ראו אז בימיהם (אולי) לשון רבינו פרץ בהגהת הרמ"ק (סימן י"א) שכתב דאע"ג דיש לו מכנסים מכל מקום אסור להתפלל בלא חגורה משום דכתיב הכון לקראת וגו' עכל"ה הרי דכתב לשון אסור כנזכר ומעתה שפיר מנהג אבותינו הקדושים ורבותינו זי"ע שהוא מזקיני הגה"ק מהרצ"א זי"ע בעל בני יששכר וכן נהג רבינו הגה"ק בעל דברי חיים זי"ע ללבוש החגורה המיוחדת לתפלה רק לשלוש תפלות ביום, ונראה ונודע טעמם כי אם ילבשוהו החגורה כל היום אז לא יקיימו הכון וגו' לתפלה (כי מטעם שלא יהיה לבו רואה את הערוה הרי הולך במכנסיים ממילא כנזכר) וזהו יותר ראוי ונכון מהלובשים חגורה כל היום וכן מכאן תשובה לאותן חסידים שמקילין בלבושת החגורה גם לתפלה באמרם שהיה רבם אדומו"ר צדיק א' זי"ע (באונגרן) שהקיל בזה וכבר כתבנו כ"פ בחיבורינו בשם ס' סור מרע וע"ט (להגה"ק מהרצ״ה מדדינושוב זי"ע) כי בדבר שהוא נגד הש"ע או קולא כנגד המנהג הראוי בזה אסור לעשות כמעשה רבו גם אם הוא צדיק יסוד עולם לא יהרהרו אחריו אך לא יעשו כמוהו בזה וכן ה"נ בזה שהוא לדעת איזה פוסקים ראשונים כנ"ל בכלל איסור אם לא ילבשו החגורה בשעת התפלה ע"כ בודאי צריכין ליזהר או משום הכון כנזכר.
והנה בתבואות שור (בשמ"ח סימן א' סעיף ל"ח) כתב ליזהר קמים שחיטה אפילו הולך במכנסיים שילבש החגורה משמע לכאורה דלאו דוקא בשעת התפלה אלא אפילו בשעת שחיטה. וכיוצא צ"ל החגורה עליו מלבד המכנסיים, אולם באמת כתב שם טעמי' משום שאין המכנסיים מכוונים ממש על בטנו שלא יהיה לבו רואה את הערוה כמ"ש בב"י ופמ"ג בזה אבל משום הכון לא שייך רק בתפלה כנזכר.
סעיף ג'. (ב) יש אומרים שאסור להוציא הזכרה מפיו בראש מגולה. עיין מ"ש בזה לעיל בנימוקי (סי' ב' ס"ק ב').