נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן עד
סעיף ה'. (א) אסור לקרות ק״ש ולהתפלל וירכותיו שהערוה שוכבת עליהן וכו'. עיין בבאר היטב (ס"ק י') פלוגתא בזה אם גם הכיס בכלל זה שאסור ליגע בירכותיו ועיין באשל אברהם (להגאון הק' מבוטשאטש ז"ל) שהכריע שלא להחמיר בזה בנגיעת הכיס כלל והצדק אתו דכן מוכח לקמן (בסימן צ"ה) ומקורו מש"ס ברכות (דף י') דבשעת התפלה יכוין רגליו זה אצל זה כאלו אינם אלא אחת (והגם דראיתי מכמה צדיקים ומאבותי ורבותיי הקדושים זכותם יגן עלינו שלא קירבו הרגלים זה לזה רק למטה בסמוך לעקביים והטעם נראה שיש לומר גם בפשיטות משום דאם יכוונום יחד מלמעלה בשוקיים אז כל פעם לא ימלט שלא יגע הגיד בירכיים וזהו אסור כנ"ל זולת אם יפסיקו בבגד משני הצדדים בין הגיד לירכיים וכמו שאמר בזה המחבר וזה לא יתכן לדידן ובגופן שלנו אינו מדרך הצניעות לעסוק שם בהפסק הבגדים ובפרט בעת התפלה וכו' על כן ירחיקו קצת הרגלים למעלה בשוקיים ולא יהדקום יחד וכל זאת בגיד אפשר להרחיק ממילא כשלא יהדקו הרגלים זה לזה אבל בהכיס הרחב כמעט אי אפשר) ובפרט להנזהרים לכוין רגליהם זה לזה ולקרבן משוקיים עד למטה אי אפשר שלא יגע הכיס לירכיים וכבר כתבנו בהפסיק הבגד כמעט אי אפשר לצנועים לדידן אלא ודאי כדעת הנ"ל דהכיס אינו בכלל הערוה לגבי זה כנזכר.
ובענין שכתבתי שראיתי הצדיקים שאינם מקרבים רגליהם זה לזה בתפלה ועוד כי הוא קשה לבריאת הגוף בפרט לבא בימים כמפורש ברש"י שבת (קנ"ב א') ד"ה ל"א קרובים נעשו רחוקים מרוב חלשות של אדם כשמזקין צריך להרחיק רגליו זה מזה עכל"ה. ובפרט בחולשות הדורות בימינו גם באותן שאינם זקנים ולחולשי העצבים קשה זה לקרב רגליו ולעמוד זמן מה שלא יבלבל המחשבה וכמו שיאמרו הרופאים וכיון שזה יוכל לבטל הכונה בתפלה על כן בודאי יותר טוב למנוע מזה כנ"ל.