נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן סד
סעיף ד'. (א) היה עומד בוכתבתם ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה אם בוכתכתם שבפרשה שנייה חוזר לוכתבתם שבראשונה וכו' עיין בשערי תשובה בשם שלמי צבור, בשם מאמר מרדכי (הספרדי, לא של הה"ג מדוסלדארף ז"ל) דבקורא והצבור עומדים בוכתבתם השני' מלפניו או מאחריו אחר וכתבתם שבשני' וכן לאידך גיסא אם התחיל למען ירבו והצבור עומד בוכתבתם הראשונה דמוכחא מילתא שטעה ולאו סירכא נקט ואזיל עכ"ל אך באמת אין זה ראי' מוכרחת רק אצל הספרדיים (דמיירי המאמר מרדכי כנ"ל) אשר דרכם שמתפללים יחד כולם כמעט כל תיבה אומרים כולם יחד אבל במדינותנו ובפרט בזמנינו אשר זה מאחר וזה מקדים זה מאריך וזה מקצר וגם אם יודע שאמר שמע ישראל עם הש"ץ ביחד בתפלתו מ"מ אצל המנינים רבים ודיעות שונות פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה כ"א וא' ואין להביא מזה שום ראיה אפילו להחמיר אם עומד כבר בלמען ירבו דפסקינן דסירכא נקיט ואזיל וא"צ לחזור לוכתבתם הראשון, ע"כ י"ל גם אם שומע מהצבור או הבעל תפלה עמד עדיין בוכתבתם הראשון כי אולי הוא מיהר לומר שני הפרשיות כבר (והא ראיה שהתחיל כבר למען ירבו דסירכא נקיט כנז') כיון שראשו בל עמו ולא ידע ממילא האיך אמר והיכן עומד (ואין מדקדקין כלל לומר כל תיבה או פסוק כל הצבור יחדיו כנ"ל) ובפרט להקל עי"ז כנ"ל מהש"ע דפסקינן שצריך לחזור לוכתבתם הראשון אם הצבור עומדים כבר בוכתבתם השני די"ל אולי הוא האריך קצת או מסתבר כיון שעמד נתבלבל במחשבתו ולא הגיד עוד רק פרשה ראשונה ע"כ צריך לחזור (מספק לחומרא) לוכתבתם הראשון כד' מרן המחבר הנ"ל.