אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מג

סימן לח

סעיף ה'. (א) אפילו בלא צרכיו (כ"י בשם רב האי) וטוב להחמיר. עיין מג"א בזה (ס"ק ט') דצריך לחלוץ תפילין גם בהכנסו לבית המרחץ, ועיין להלן (סימן מ"ה סעיף ב') ובמג"א שם (ס"ק ב') בשם הרמב"ם ורבינו ירוחם שאסור להביא כתבי תורה למקום הטנופת וזלזול וכ' המג"א עפי"ז בשם הכ"מ דאסור ליכנס בתפילין למקוה שטובלין שם במקום שבני אדם מקצתן עומדין ערומים והמג"א נטה להתיר משום הבלא דבית המרחץ גרע דנפיש זהומיי' אבל לא במקוה שטובלים לבד עיי"ש. והנה זה רבות בשנים תמהתי ורע עלי המעשה אשר ראיתי דגם המכונים בשם יראים או חסידים שהולכים להתפלל בבוקר לבית הכנסת או לבית המדרש ובדרך הליכתם הולכים לטבול בבית המרחץ ומכניסים שם לפנים הטלית ותפילין שבידם. והנה לכאו' י"ל דשאני התם שאסרו משום שהתפילין בראשם ובזרועותם משא"כ הכא כשהם בתוך כיס וכך יכניסום לבית המרחץ. אמנם ז"א דהרואה בשורש הלכה בזה הוא שהקילו יותר כשהם על ראשו וזרועו משום מצות תפילין שהיה מנהגם לילך כל היום בתפילין והיה כמעט כלא אפשר באופן אחר וגם כשהלך לפנות או לקטנים הרי זה כדי חייו שהתירו משום סכנת נפשות כשיעצור את עצמו כמ"ש בזה משא"כ כשאינם בראשו וידו ומכניסן לבית המרחץ יש לאסור יותר ועיין בזה בפרמ"ג (בא"א ס"ק נ') דאפשר במרחץ בשל יד שרי משום שהיא מכוסה (בבית יד מלבושו) ולפי זה היה מקום להתיר כיון שהתפילין מונחים בתוך כיסן מכוסים, אך כיון דמונחים בכיס המיוחד להם הוי כלי כליין שאפילו מאה חשובים כאחת כדלעיל (סימן מ' סעיף ב') עיי"ש וגם אם נחשוב הכיס העליון המיוחד גם להטלית וכיס התפילין דלא הוי מיוחד לתפילין לבדם (מ"מ גם זה צ"ע אם הוא מיוחד לשניהם דלא הוי כמו מיוחד לתפילין להיות דינו ככליין, ואולי כיון דאינו מיוחד הכיס העליון דטלית ותפילין רק לכלול בתוכו התפילין בכיסן צרורין ומכוסין וגם הטלית ע"כ אין דינו כמיוחד לתפילין, מ"מ) הוי הפנימי היינו כיס התפילין מיוחד בודאי לתפילין והחיצון אינו מיוחד דאז ג"כ אסור כמבואר ברמ"א לעיל (דרק להיפך מותר) ואם כן הוי כאין התפילין מכוסין כיון דהן בכלי כליין, אך יש לחלק בין הך דלעיל (סי' מ') לענין תשמיש המטה דחמיר כיון שדינו מגמ' משא"כ לענין להכניסן בבית המרחץ. וגם ההיתר שכ' לעיל המג"א לענין מקוה ובית הטבילה דאין דינו כמרחץ חמין. הנה עיין בדרכי תשובה הל' נדה (סימן קצ"ט ס"ק י"א ובסימן ר' ס"ק ו') בשם תשובות דברי חיים דמקואות שלנו דמחמין אותם י"ל דדינם כמרחץ דנפיש הבליי' וממילא נפל בבירא הך היתרא לחלק בין מרחץ לבית הטבילה של ימיהם שהי' רק מקוה קרה ולפעמים מחמין אותה רק כדי שתפוג צינתן משא"כ בימינו די"ל דינם כמרחץ כנזכר, ואולי י"ל במרחצאות שלנו שהמקוה היא רשות בפני עצמו למטה ובגדר מחיצות ברזל וגם האמבטאות המה גדורים בפ"ע ע"כ גם אם נאמר כדברי מרן הדברי חיים דהמקואות שמחמין אותן דינן כמרחץ מ"מ הבית למעלה שחולצין המלבושים שם הוא רשות בפני עצמו וכנזכר בדרכי תשובה (סימן ר') שם בשם שו"ת שערי צדק ע"כ צ"ע לדינא. ובודאי נפש היפה יזהר מבזיון הקודש וגם אם הולך לטבול חוששני שלא יצא שכרו בהפסדו בזה ומגונה הדבר בהבאים ברמות רוחם לתוך המרחץ עם הטלית ותפילין (כמו שיביאום לבית הכנסת או בית המדרש) וגם עי"ז הנערים ומנוערים מן המצות שמירת כבוד קדושת תפילין מכניסין התפילין שלהם בכיסן לבד (כיון שאין להם טלית) לבית המרחץ גם כן בדרך הלז וזהו רק בכיס א' המיוחד לתפילין ואסור כנ"ל. ושמעתי כי מרן אאמו"ר זי"ע כבר הזהיר על ככה. ולאותן שדרים במרחק ומוכרחים להיות דרך אחד להם להמקוה ולהתפלל יניחו הטלית ותפילין בתיבה אשר בפרוזדור לבית המרחץ ששם לכ"ע אין בני אדם עומדים ערומים. ומי יתן וישמעו לקולו של תורה בזה ובכל ענינים. [ועיין לעיל בדברינו סי' ד' ס"ק ב'].

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה