שצריכה להמתין ארבעה ימים לפליטת ש'ז או להפליטו בעצמה, ואם צריכה להמתין כך גם ברואה כתם, ובדמי טוהר ובדם בתולים · כא
אִשָּׁה, שֶׁרוֹצָה לִפְסֹק בְּטָהֳרָה מִיָּד כְּשֶׁפָּסְקָה מִלִּרְאוֹת דָּם, בְּלֹא שֶׁתִּצְטָרֵךְ לְהַמְתִּין אַרְבָּעָה יָמִים לִפְלִיטַת הַזֶּרַע, יְכוֹלָה לְהַפְלִיט הַזֶּרַע בְּעַצְמָהּ עַל יְדֵי שֶׁתְּקַנֵּחַ עַצְמָהּ יָפֶה בְּמוֹךְ אוֹ בֶּגֶד רַךְ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אוֹ שֶׁתִּרְחַץ אוֹתוֹ מָקוֹם בְּמַיִם חַמִּים וְהֵם יַפְלִיטוּ מִמֶּנָּה אֶת כָּל הַזֶּרַע וְלִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה תִּפְסֹק בְּטָהֳרָה.
{כך פסק מרן השו"ע (סימן קצו סעיף יג´) ומקור הדין ברא"ש בתחילת פרק רביעי דנידה "ואם תרצה להתחיל ספירתה מיד החל ממחרת ראייתה, תקנח יפה במוך או בבגד דק להפליט כל הזרע או תרחץ במים חמים והם יפליטו את כל הזרע וכדתנן (במקואות פרק ח´ משנה ד´) האשה ששמשה וירדה וטבלה ואחר כך כבדה את הבית הרי היא כאילו לא טבלה, ומשמע הא אם כיבדה הבית קודם טבילה, תו לא חיישינן לפליטה, וביבמות סט: בת כהן שנישאת לישראל ומת בעלה טובלת ואוכלת בתרומה לערב, והרי לקמן (מא:) אמרינן, משמשת כל שלושה ימים אסורה לאכול בתרומה שאי אפשר לה שלא תפלוט, אלא ודאי דהא דיבמות איירי כשכבדה את הבית, וכן מוכח בשבת פו: דמהני כיבוד להפליט הזרע".
וכך כתב הרשב"א בתורת הבית קפ"ד עמ´ ב´, תוס´ נידה מא: בד"ה "פולטת" ובספר התרומה סימן צה´, רוקח, שו"ת מהר"מ, הגה"מ, מרדכי, ומשמע בבית יוסף שדעת הרשב"א דתרתי בעינן כיבוד ורחיצה בחמין וכן כתב המאירי, ובשולחן ערוך פסק מרן שתקנח עצמה יפה או תרחץ בחמין ולא הצריך את שניהם ביחד.
והרמ"א כתב בהגהתו לשו"ע סימן קצ"ו סעיף יג´ בשם הסמ"ק והגה"מ "שאין אנו בקיאים בהפלטת זרע ואין לסמוך על זה והכי נהוג שהרי כבר נתבאר שאנו נוהגים להמתין אפילו לא שמשה כלל כדי שלא לחלק בין ספירה לספירה".}