שניות הן האסורות מדברי סופרים
ה
רַבּוֹתֵינוּ חַכְמֵי הַגְּמָרָא, בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת פֶּרֶק שֵׁנִי, גָּדְרוּ גָּדֵר לְאִסּוּרֵי הַתּוֹרָה וְגָזְרוּ בְּעוֹד נָשִׁים, וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאוֹת שְׁנִיּוֹת, שֶׁהֵן שְׁנִיּוֹת לְרִאשׁוֹנוֹת הָאֲסוּרוֹת מִן הַתּוֹרָה, וְהַנּוֹשֵׂא אַחַת מֵהֶן תָּפְסוּ בָּהּ קִדּוּשִׁין וְהַנּוֹלָד מֵהֶן כָּשֵׁר הוּא לָבוֹא בַּקָּהָל, אַךְ מִצְוָה הִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יִשָּׂאֶנָּה, כָּאָמוּר, וְאֵלּוּ הֵן: [א]. אֵם אִמּוֹ. [ב]. אֵם אָבִיו. [ג]. אֵם אֲבִי אִמּוֹ. [ד]. אֵם אֲבִי אָבִיו. [ה]. אֵשֶׁת אֲבִי אָבִיו. [ו]. אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו מִן הָאֵם. [ז]. אֵשֶׁת אֲחִי הָאֵם בֵּין מִן הָאָב וּבֵין מִן הָאֵם. [ח]. בַּת בַּת בְּנוֹ. [ט]. בַּת בַּת בִּתּוֹ. [י]. בַּת בֶּן בְּנוֹ. [יא]. בַּת בֶּן בִּתּוֹ. [יב]. אִם בָּא בִּזְנוּת עַל אִשָּׁה אָסוּר בְּבִתָּהּ כָּל עוֹד אִמָּהּ חַיָּה, וְאִם נְשָׂאָהּ לֹא יוֹצִיא, רַק שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא תָּבוֹא הָאֵם אֶל תּוֹךְ בֵּיתוֹ. [יג]. אִם בָּא בִּזְנוּת עַל אִשָּׁה אָסוּר בְּאִמָּהּ וְאֵם אִמָּהּ. [יד]. אֵשֶׁת בֶּן בְּנוֹ. [טו]. אֵשֶׁת בֶּן בִּתּוֹ. [טז]. אֵשֶׁת בֶּן בַּת בְּנוֹ (ב"ש ס"ק י"ז). [יז]. אֵשֶׁת חָמִיו שֶׁאֵינָהּ חֲמוֹתוֹ (ירושלמי ור"ת, ולדעת רמב"ן, ריטב"א ומרן השו"ע מותר) [יח]. חָמִיו אָסוּר בְּאִשְׁתּוֹ (גר"א).
מִי שֶׁנָּשָׂא שְׁנִיָּה לָעֲרָיוֹת קָנְסוּ אוֹתָהּ חֲזַ"ל שֶׁאֵין לָהּ כְּתֻבָּה, לַעֲשׂוֹת חִזּוּק לְדִבְרֵיהֶם.
{ביבי"א חלק ח´ אהע"ז סימן י"ז כתב להתיר אשת חמיו משום שכך דעת הרמב"ן וריטב"א ושכן פסק מרן השו"ע, והיות ומה שכתב הירושלמי לאסור בזה הוא אינו אלא משום מראית העין שנראה כאילו נושא חמותו, אין אנו חשים בזה למה שכתב מהרי"ט אלגזי להחמיר בעריות אפילו כנגד דעת מרן.}