עם מי יכול הממזר להתחתן
ז
מַמְזֵר וַדַּאי מֻתָּר בְּמַמְזֶרֶת וַדַּאי, וְכֵן מֻתָּר בְּגִיּוֹרֶת, אֶלָּא שֶׁכָּל תּוֹלְדוֹתָיו יִהְיוּ מַמְזֵרִים כְּמוֹתוֹ, אִם כֵּן כֵּיצַד יַכְשִׁיר אֶת זַרְעוֹ אַחֲרָיו, יָבוֹא עַל הַשִּׁפְחָה שֶׁאָז הַוָּלָד כְּמוֹתָהּ וּמִתְיַחֵס אַחֲרֶיהָ וְלֹא אַחֲרָיו, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיְּשֻׁחְרַר הַוָּלָד מִהְיוֹת עֶבֶד, יָבוֹא לִהְיוֹת כְּגֵר צֶדֶק הַכָּשֵׁר לָבוֹא בַּקָּהָל.
{כך כתב מרן השו"ע באבע"ז סימן ד´ סעיפים כ´, כ"א, וכתב מרן "לפיכך ממזר נושא לכתחילה שפחה שקבלה עליה מצות וטבלה לשם עבדות, להתיר בניו, שישתחררו, ויהיו מותרים בישראלים".
וכתב הרמב"ם שלא גזרו על ממזר שלא יבוא על השפחה מפני תקנת הולד והביאו הבית שמואל שם בס"ק ל"א.
ואין תקנה זו מועילה לממזרת שהרי כל ילדיה ממזרים.
ומה שכתבנו שממזר וממזרת מותרים לינשא לגרים כ"כ מרן השו"ע באבע"ז סימן ד´ סעיף כ"ב והוא מטעם שאסורים הממזרים לבוא בקהל ואין קהל גרים נקרא קהל אלא קהל ישראל בלבד.
אם יבוא ממזר על גויה יהיה הולד גוי ולכשיתגייר יהיה גר צדק כשר שיכול לבוא בקהל, אך לא התירו חכמים תקנה זו לממזר שיבוא על גויה, מה שאין כן לבוא על השפחה, הותר לו דבר זה לכתחילה כדי לטהר זרעו אחריו, וכמו שאמרנו.}