נאמנות ע'י עשית מעשה
ה
יֵשׁ לָאִשָּׁה נֶאֱמָנוּת גַּם עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת מַעֲשֶׂה, כְּגוֹן שֶׁבָּאָה וְשׁוֹכֶבֶת אֵצֶל בַּעֲלָהּ, נֶאֱמֶנֶת בָּזֶה לְהָעִיד עַל עַצְמָהּ שֶׁטָּבְלָה וְהִיא כְּמוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת טָבַלְתִּי.
{מרן בשו"ע קפ"ה סעיף א´ כתב "האשה שהיא בחזקת טמאה אסור לו לבוא עליה עד שתאמר לו טבלתי" וכתב הלחם ושמלה שהסברא פשוטה דשפיר מהני מה ששוכבת אצלו שהרי בדיבור קל שאומרת טבלתי נאמנת ולמה לא תהא נאמנת ע"י מעשה שבאה ושוכבת אצלו.}