מתי מותרת לשמש במוך
נג
אִשָּׁה שֶׁמִּסְתַּכֶּנֶת בַּלֵּדָה אוֹ אֲפִלּוּ יֶשְׁנוֹ רַק חֲשָׁשׁ לְסַכָּנָה, מֻתֶּרֶת לְשַׁמֵּשׁ עִם דִּיאַפְרַגְמָה שֶׁתַּנִּיחַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אוֹ שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּחֳמָרִים קוֹטְלֵי זֶרַע כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר, וְכֵן אִשָּׁה שֶׁלְּאַחַר לֵדָתָהּ נֶחְלֶשֶׁת רוּחָנִית וְיֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁתִּלְקֶה בְּדִכָּאוֹן שֶׁלְּאַחַר לֵדָה, יְכוֹלָה לְשַׁמֵּשׁ בְּמוֹךְ אוֹ קוֹטְלֵי זֶרַע, וְהָאַחֲרוֹן רָאוּי יוֹתֵר, עַד שֶׁתִּתְחַזֵּק וְתַבְרִיא וַאֲפִלּוּ שָׁנָה אוֹ שָׁנָה וָחֵצִי, שֶׁאֵין רְשׁוּת לְאִשָּׁה לְסַכֵּן אֶת חַיֶּיהָ כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּהוֹלָדָה, וּמוֹרֵה הוֹרָאָה מֻבְהָק יָכוֹל לְהַגְדִּיר אִם רַשָּׁאִית אוֹ חַיֶּבֶת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֶמְצָעִי לִמְנִיעַת הֵרָיוֹן וּלְכַמָּה זְמַן, וְהַכֹּל לְפִי פְּרָטֵי הַשְּׁאֵלָה.
{לדעת רבותינו הראשונים הרמב"ן, רשב"א, הרא"ש הריטב"א והר"ן וכן המהרש"ל והרדב"ז מותרת לשמש במוך במקום סכנה או אפילו במקום חשש סכנה. וכן התירו הגרב"צ עוזיאל ובשו"ת שואל ונשאל שתניח טבעת ברחמה, למניעת הריון.
המהרש"ם, זכרון יהודה, יגל יעקב, בית אב שביעאה, ומהר"א אנג´ל התירו לשמש במוך והסבירו שהיות והתשמיש הוא כדרך כל הארץ אין בזה איסור.
בספר תשועת שי, חבצלת השרון, אמרי יושר, צור יעקב, בנין דוד, בית ישראל, מהר"מ מבריסק ובאמרי יושר העדיפו את המשחה על הדיאפרגמה.
אם מותר לאיש לשמש באמצעי מניעה מגומי אסרו המהרש"ם והאיגרות משה, דבר אליהו קלצקין, מהר"ש אנג´ל ובשבט סופר בטענה שהוא חוצץ בין צואר הרחם לאיבר והוי כמוציא זרע לבטלה לעומתם התיר בזה בשו"ת אחיעזר, אך היות וחלקו עליו כל כך אחרונים בדבר זה ודאי שאין להתיר, ומובא כל הנ"ל באורך בשו"ת יבי"א חלק עשירי אבע"ז סימן כ"ד. }