מקור הנאמנות
א
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר כַּהֲנָא אָמַר שְׁמוּאֵל מִנַּיִן לְנִדָּה שֶׁסּוֹפֶרֶת לְעַצְמָהּ שֶׁנֶּאֱמַר "וְסָפְרָה לָהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר" (ויקרא טו) לָהּ לְעַצְמָהּ (כתובות עב.), וַאֲפִלּוּ אִם מָצָא בְּגָדֶיהָ מְלֻכְלָכִין בְּדָם נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִין עָבַרְתִּי אוֹ בְּדַם צִפּוֹר נִתְעַסַּקְתִּי (הרא"ש שם), הַתּוֹרָה נָתְנָה נֶאֱמָנוּת לָאִשָּׁה לוֹמַר שֶׁנִּטְמְאָה, אוֹ שֶׁטָּבְלָה וְנִטְהֲרָה, אוֹ שֶׁטִּהֵר לָהּ פְּלוֹנִי חָכָם מַרְאֶה שֶׁהֶרְאֲתָה לוֹ, וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְהָבִיא רְאָיָה אוֹ הוֹכָחָה לִדְבָרֶיהָ.