אור ברסלב
נישואין ואישות מקוה הנעשה משלג וקרח

נישואין ואישות

מקוה הנעשה משלג וקרח

המשכת שאובים

יז

אֵין הַשְּׁאִיבָה פּוֹסֶלֶת אֶלָּא בְּמַיִם, וְלֹא בְּשֶׁלֶג וְקֶרַח, וְלָכֵן אִם הֵבִיא שֶׁלֶג בִּכְלִי וְעָשָׂה מִקְוֶה הֲרֵי זֶה מִקְוֶה כָּשֵׁר, וּבִטְבִילַת נִדָּה יֵשׁ לְהַחֲמִיר שֶׁתִּטְבֹּל רַק לְאַחַר שֶׁיַּפְשִׁיר הַשֶּׁלֶג.

{במשנה מקוואות פרק ז´ משנה א´ "אלו מעלין ולא פוסלין, השלג והברד, והכפור, והגליד, והמלח, והטיט הנרוק, אמר רבי עקיבא היה רבי ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה את המקור והעידו אנשי מידבא משמו שאומר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחילה, רבי יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים. כיצד מעלין ולא פוסלין, מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת ונפל מהם סאה לתוכו העלהו, נמצאו מעלין ולא פוסלין". תוספתא "עיגולי שלג המשוקעים בבור הרי אלו מעלין, רבי יהודה אומר אין מעלין, ומודה רבי יהודה שהוא מביא טיט הנרוק בעריבה ומשיק ויורד וטובל" וכתב הרא"ש שאפילו עשה כל המקוה משלג שאוב הרי הוא כשר וכך פסק מרן השו"ע בסעיף ל´, ורמ"א בהגה שם הוסיף שטוב להחמיר לכתחילה לטבול אחר שימס השלג.

שיטת הראב"ד היא שהשלג השאוב יכול רק להשלים את המקוה לשעור ארבעים סאה אבל לא שיהיה כל המקוה עשוי ממנו.

שיטת רבנו זרחיה הלוי שהמשנה מדברת בשלג שאינו שאוב, ואילו השאוב דינו כמים ופוסל את המקוה.

כאמור נפסקה ההלכה בשולחן ערוך כדעת הרא"ש ששלג אע"פ שהוא שאוב כשר לעשית מקוה.

עוד דנו הראשונים בענין זה של טבילה במקוה שלג שלדעת רבנו שמריה מותר לטבל בשלג עצמו כשהוא קפוא היות ויש בו ארבעים סאה וכן פסק מרן השו"ע.

ולדעת רבנו אליעזר ורבנו שמחה המובאים במרדכי מותר לטבול בשלג דוקא לאחר שהפשיר וכן כתבו גם כן רש"י והראב"ד וכן פסק רמ"א בשו"ע להחמיר לכתחילה.

בדעת הרמב"ם נחלקו הב"י והש"ך שלב"י אפשר לטבול בקפוא ולדעת הש"ך סובר הרמב"ם שיטבול לאחר שיפשיר שלכן כתב הרמב"ם שיש לרסק את השלג ולב"י ריסוק משמע שאינו מופשר.

גם בדעת רא"ש נחלקו הב"י והש"ך שלדעת הב"י מתיר הרא"ש טבילה בשלג קפוא ולש"ך ימתין עד שיפשיר השלג.

וכתב הב"י שאע"פ שנראין דברי רבנו שמריה, באיסור דאורייתא יש להחמיר, ומכל מקום לנטילת ידים לסעודה אם טבל ידיו בשלג כשהוא קפוא יצא ידי חובת הנטילה.}

יח

מִקְוֶה שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יְדֵי קֶרַח שֶׁקָּפָא בִּמְכוֹנַת הַקְפָּאָה, וְהוּשַׂם בְּבוֹר הַמִּקְוֶה וְהִפְשִׁיר, נֶחְלְקוּ בּוֹ הָאַחֲרוֹנִים אִם כָּשֵׁר לִטְבִילַת נִדָּה, וְלַהֲלָכָה הֲרֵי הוּא כָּשֵׁר, וְעַל הַצַּד הַיּוֹתֵר טוֹב יֻפְשַׁר הַקֶּרַח מִחוּץ לַמִּקְוֶה כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ מֵימָיו אֶל תּוֹךְ הַמִּקְוֶה בְּהַמְשָׁכָה.

{דיני המשכה כתבנו בבאורים לסעיפים י"ד, ט"ו, ט"ז.

בספר מקוה מים מעמ´ קע"ז עד סוף הספר מביא בזה שיטות האחרונים, ויש עוד להוסיף שהיתר מקוה כזה באיסור נידה יש למורה ההוראה לברר אם הוא שעת הדחק ואין מקוה אחר באותו מקום, שאם בקלות אפשר לצאת ידי חובת כל השיטות ודאי שהוא עדיף.}

יט

פְּרָטֵי עֲשִׂיַּת מִקְוֶה טָהֳרָה כָּשֵׁר הֵם רַבִּים, וְהַבָּא לִבְנוֹת מִקְוֵה טָהֳרָה, וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהִוָּעֵץ עִם מוֹרֵה הוֹרָאוֹת מֻבְהָק וְהַבָּא לִטַּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ.

תוכן העניינים

נישואין ואישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה