מי נקראת זונה לענין זה
ח
הַזּוֹנָה הָאֲסוּרָה לִנָּשֵׂא לְכֹהֵן הִיא מִי שֶׁנִּבְעֲלָה לְכֹהֵן חָלָל אוֹ יְבָמָה שֶׁנִּבְעֲלָה לְזָר, אוֹ הַנִּבְעֶלֶת לְאָדָם שֶׁבִּבְעִילָתוֹ זוֹ אוֹ שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתַת בֵּית דִּין, אוֹ כָּרֵת, אוֹ שֶׁהוּא לָאו מִן הַתּוֹרָה, אוֹ שֶׁאֲסוּרָה עָלָיו בַּעֲשֵׂה, חוּץ מֵהַנִּבְעֶלֶת לִבְהֵמָה אוֹ הַנִּבְעֶלֶת כְּשֶׁהִיא נִדָּה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָרִאשׁוֹנָה בְּמִיתָה וְהַשְּׁנִיָּה בְּכָרֵת אֵינָן בְּגֶדֶר זוֹנָה הָאֲסוּרָה לְכֹהֵן, וְהַנִּבְעֶלֶת לְגוֹי נַעֲשֵׂית זוֹנָה הָאֲסוּרָה לְכֹהֵן, שֶׁהֲרֵי נִבְעֲלָה לְמִי שֶׁאֲסוּרָה לִנָּשֵׂא לוֹ.
{לעיל בפרק י"ט בסעיפים ב´, ג´, ד´ מנינו כל אותן סוגי עריות ובגמרא יבמות כט: וב—סח: וכן דעת הרמב"ם בהלכות א"ב פרק י"ח ה"א, רש"י, נימוקי יוסף, רשב"א וכן פסק מרן השו"ע בסימן ו´ סעיף ח´ בסתם, ואילו בשם יש אומרים הביא מרן דעת התוספות הראב"ד והרא"ש שרק מי שחייב על ביאתו כרת או מיתת בית דין עושה אותה לזונה בביאתו ואין חילוק למעשה בין הסתם ליש אלא לענין חיוב מלקות.}