מה הדין אם בעליתה מן המקוה מצאה על עצמה חוצץ
ג
אִם חָפְפָה רֹאשָׁהּ וְגוּפָהּ בְּמַיִם חַמִּים וְעִיְּנָה בְּגוּפָהּ, וְלֹא מָצְאָה דָּבָר הַחוֹצֵץ, וְיָרְדָה וְטָבְלָה וּכְשֶׁעָלְתָה מָצְאָה בְּעַצְמָהּ דָּבָר הַחוֹצֵץ, הַדִּין הוּא כָּךְ, שֶׁאִם הָיוּ הַחֲפִיפָה וְהַטְּבִילָה בְּאוֹתָהּ עוֹנָה יוֹם אוֹ לַיְלָה אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת, וְאִם לֹא הָיוּ בְּאוֹתָהּ עוֹנָה צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת.
{בגמרא נידה סו: "אמר רבא טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחוף ולטבול, איכא דאמרי אם באותו יום שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחוף ולטבול, מאי בינייהו, איכא בינייהו למסמך לחפיפה טבילה למיחף ביממה ולמטבל בליליא".
ובגמרא חולין י. "טבל ונמצא עליו דבר חוצץ אע"פ שנתעסק באותו המין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי שלא היה עלי קודם לכן".
הרי"ף הר"ן והראב"ד גרסו את הגמרא באופן שונה שבלשנא קמא גרסו "אם באותו יום", בלישנא בתרא "אם סמוך" וגרסת הרמב"ם כגרסא שלפנינו.
וכתבו הרשב"א והטור שלשון סמוך פירושו עונה שבאותה עונה שחפפה טבלה.
עוד יש שינוי בגרסת הרי"ף והר"ן שגורסים "איכא בינייהו למסמך לחפיפה טבילה" וגרסת הגמרא שלפנינו היא שכתוב גם כן "למיחף ביממה ולמטבל בליליא".
ושיטת הרמב"ם בבאור הגמרא ממה שכתב "אינה צריכה לחוף ולטבול" מכל מקום טבילה מיהא בעיא ושיטת הראב"ד דאינה צריכה לא חפיפה ולא טבילה.
ומרן השו"ע בסעיף י´ פסק כגרסת הגמרא שלנו שאם טבלה באותה עונה שחפפה אינה צריכה טבילה אחרת והגיה הרמ"א שאם חפפה בסוף היום וטבלה בתחילת הלילה אע"פ שהוא סמוך צריכה טבילה והוא דיוק שדייק הב"י, וכן הביא מרן השו"ע את דעת הרמב"ם בשמו "ולרמב"ם בין כך ובין כך צריכה טבילה אחרת אלא שזו אינה צריכה לחזור ולחוף וזו צריכה לחזור ולחוף" שאם היו באותה עונה אינה צריכה לחזור ולחוף ואם היו בעונות שונות צריכה גם לחזור ולחוף.}