טעתה והקדימה טבילתה · נז
אִם סִיְּמָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים וּבִבְדִיקוֹת כַּדִּין וְנִשְׁאַר לָהּ רַק לִטְבֹּל וְרוֹצָה לִדְחוֹת טְבִילָתָהּ, כְּגוֹן שֶׁאֵין בַּעֲלָהּ בָּעִיר וְיַחֲזֹר רַק בְּעוֹד מִסְפַּר יָמִים, יְכוֹלָה לִדְחוֹת טְבִילָתָהּ, וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְשִׁיךְ וְלִבְדֹּק עַצְמָהּ בְּאוֹתָם יָמִים עַד הַטְּבִילָה, וְאִם הֵסִיחָה דַּעְתָּהּ מִלִּטְבֹּל בִּכְלָל בְּאוֹתָם הַיָּמִים אֵין הַדָּבָר מַעֲלֶה אוֹ מוֹרִיד, וּכְשֶׁיָּבוֹא בַּעֲלָהּ תִּטְבֹּל כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְּאָמְנָה אִתּוֹ.