חתימת העדים על כתובה דאירכסא
יד
אִם אֵין הָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים בְּפָנֵינוּ, יַחְתְּמוּ עַל כְּתֻבָּה זוֹ שְׁנֵי עֵדִים אֲחֵרִים, וְאִם אֵין יוֹדְעִים שְׁנֵי עֵדִים אֵלּוּ אֶת זְמַנָּהּ שֶׁל הַכְּתֻבָּה הָרִאשׁוֹנָה יִכְתְּבוּ אֶת זְמַן כְּתִיבָתָהּ עַכְשָׁו. וְיִכְתְּבוּ מָאתַיִם אוֹ מָנֶה כָּרָאוּי לָהּ, וְאִם חֲלוּקִים עַל סְכוּם הַתּוֹסֶפֶת שֶׁהוֹסִיף לָהּ מִשֶּׁלּוֹ, הֲרֵי הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, וְיִכְתֹּב הָאִישׁ אֶת הַסְּכוּם אוֹתוֹ הוּא טוֹעֵן שֶׁהִתְחַיֵּב בַּכְּתֻבָּה הָרִאשׁוֹנָה.
{לענין איזה זמן לכתוב בכתובה דאירכסא הביא הטור בשם העיטור שאם ידוע לעדים הזמן הראשון יש לכותבו, ואי לא, מחזי כשקרא. ואם לא ידוע הזמן הראשון, יכתבו הזמן של עכשיו. והגר"א הביא לבאר זאת ממרן השו"ע חו"מ סימן מ"א סעיף א´ והרמ"א שם שהרוצה לחדש שטר ישן שבלה צריך לעשות זאת בבית דין ויכתבו הזמן של השטר הישן. לענין הסכום שכותבים בכתובה, אין האשה רשאית למחול על מאתים או מאה זוז שהקנו לה חכמים אבל על התוספת שמוסיף לה בעלה משלו רשאית למחול על כולו או על חלק ממנו, ואם טוענת האשה שכתב לה כתובה קטנה ממה שהיתה ואינה רוצה למחול על ההפרש צריך הבעל לישבע היסת שהאמת כדבריו.