זכות בנותיו למזונות · פג
כְּשֵׁם שֶׁהָאַלְמָנָה זַכָּאִית לִמְזוֹנוֹת מִיּוֹרְשֵׁי בַּעֲלָהּ, כָּךְ זַכָּאִים הֵם לִטֹּל מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, שֶׁאִם הִיא עוֹבֶדֶת וּמַרְוִיחָה שַׁיָּךְ רֶוַח זֶה לַיּוֹרְשִׁים כְּשֵׁם שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לַאֲבִיהֶם, וְלָכֵן אִם אָמְרוּ טְלִי לָךְ מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ וְאֵין אָנוּ חַיָּבִים בִּמְזוֹנוֹתַיִךְ, אֵין בְּדִבְרֵיהֶם כְּלוּם, וְאִלּוּ הִיא אִם אָמְרָה אֵינִי נִזּוֹנֵית מִכֶּם וּמַעֲשֵׂה יָדַי הֲרֵי הֵם שֶׁלִּי שׁוֹמְעִין לָהּ, שֶׁהֲרֵי תַּקָּנָה זוֹ תִּקְּנוּ חֲכָמִים לְטוֹבָתָהּ.
{כן פסק הרמב"ם בהלכות אישות פרק י"ח הלכה ו´, וכן פסק מרן השו"ע בסימן צ"ה סעיף ב´, ושורש דין זה בגמרא כתובות צה: "מתניתין, אלמנה ניזונת מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהן ואין חייבים בקבורתה, יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה" ובגמרא ירושלמית "אלמנה שאמרה יצאו מעשה ידי במזונותי שומעין לה". ומה שאמרנו בסעיף פ"ב שמציאתה הרי היא שלה, מקורו בגמרא כתובות צו. ורמב"ם פרק י"ח הלכה ח´, וכן לענין פירות נכסיה שהרי פטורים היורשים מפדיונה ותקנו חכמים אכילת פירות נכסיה כנגד פדיונה וכן הוא ברמב"ם ורי"ף וכן הוא במרן השו"ע סימן צ"ה סעיף צ´.}