הקדמה בענין הכהנים
א
מִכְּנִיסַת אֲבוֹתֵינוּ לָאָרֶץ בִּזְמַנּוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְעַד לְחֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן בִּזְמַנּוֹ שֶׁל יִרְמְיָה הַנָּבִיא, הָיוּ הַכֹּהֲנִים מְיֻחָסִים, שֶׁהָיוּ בִּידֵיהֶם מְגִלּוֹת יוּחֲסִין שֶׁעַל פִּיהֶם יָדַע כָּל כֹּהֵן מִי הָיוּ אֲבוֹתָיו עַד לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן לָבוֹא וּלְשָׁרֵת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ שְׁנֵי עֵדִים מְעִידִים עָלָיו בִּפְנֵי בֵּית הַדִּין הַגָּדוֹל שֶׁכֹּהֵן מְיֻחָס הוּא, וְאָז הָיָה מֻרְשֶׁה לְהִצְטָרֵף אֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ. וּבָעֲווֹנוֹת, כְּשֶׁנֶּחְרַב בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ הָרִאשׁוֹן, וְגָלוּ אֲבוֹתֵינוּ לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה, מִתֹּקֶף הַצָּרוֹת וְהַטִּלְטוּלִים אִבְּדוּ חֵלֶק מִמִּשְׁפְּחוֹת הַכְּהֻנָּה אֶת כִּתְבֵי הַיּוּחֲסִין שֶׁלָּהֶם, וּכְשֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי כְּבָר לֹא הוּרְשׁוּ אוֹתָן מִשְׁפָּחוֹת לְחַדֵּשׁ אֶת עֲבוֹדָתָן, וְלֹא נִתְחַדְּשָׁה הָעֲבוֹדָה אֶלָּא בַּמִּשְׁפָּחוֹת הַמְיֻחָסוֹת בִּלְבַד.
לְאַחַר חֻרְבַּן הַבַּיִת הַשֵּׁנִי הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִטַּלְטְלִין סְחוּפִים וּדְווּיִים בֵּין הָאֻמּוֹת וּמְגֹרָשִׁים מִפִּנָּה לְפִנָּה בְּכָל קַצְווֹת תֵּבֵל, וְאָבְדוּ כִּתְבֵי הַיּוּחֲסִין גַּם אֵלּוּ שֶׁהֻחְזְקוּ בִּידֵי מִשְׁפְּחוֹת הַכֹּהֲנִים וְגַם אֵלּוּ שֶׁהָיוּ בִּידֵי מִשְׁפְּחוֹת הַלְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל, וּמֵאָז וְעַד עַתָּה אֵין עִמָּנוּ כֹּהֲנִים מְיֻחָסִים אֶלָּא כֹּהֲנֵי חֲזָקָה, וְאַל תְּהִי חֲזָקָה זוֹ קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁמַּלְקִים וְסוֹקְלִים וְשׂוֹרְפִים עַל הַחֲזָקָה, וּכְגוֹן, שֶׁבָּאוּ זוּג אִישׁ וְאִשָּׁה לָדוּר בֵּינֵינוּ וְאָמְרוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁהֵם נְשׂוּאִים זֶה לְזוֹ, וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם רְאִינוּהָ נִבְעֶלֶת לְאַחֵר, הֲרֵי שְׁנֵיהֶם חַיָּבִים מִיתַת חֶנֶק, וְהוּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאִינוּ שֶׁנָּשָׂא הָרִאשׁוֹן אֶת זוֹ לְאִשָּׁה, וְאֵין עֵד בְּפָנֵינוּ עַל כָּךְ, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהֻחְזְקָה בְּכָךְ שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי זֶה נִדּוֹן כְּוַדַּאי.
{בגמרא קידושין פ. "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מלקים על החזקות וסוקלים ושורפים על החזקות", וזה על אף פי שאין עדות בדבר, וכתב הרשב"א לבאר שהוא בודאי כאילו ראינו בעיננו שכך הוא, ובגמרא ירושלמית מובא "רבי יוסי בשם רבי זעירא אמר מחלוקת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בדבר, רבי יוחנן אמר הורגים על החזקות ורבי שמעון בן לקיש אמר אין הורגים על החזקות, רבי יוסי בר בון בשם רבי זעירא אמר לדברי הכל הורגים על החזקות" וכך נפסקה הלכה ברמב"ם בפרק א´ מהלכות איסורי ביאה הלכות כ´-כ"ב, ובשולחן ערוך אבן העזר סימן י"ט.
ומה שאמרנו בדבר הכהנים שאבדו מהם כתבי היוחסין שלהם כך כתוב בספר עזרא פרק ב´ פסוקים ס"א ס"ב, "ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ, בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם. אלה בקשו כתבם המתיחסים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה" ואמר נחמיה בן חכליה אל אלו הכהנים שהם אסורים לאכול מן הקורבנות חטאות ואשמות כשאר הכהנים ולעבוד בבית המקדש עד שיבוא מלך המשיח והוא שיאמר לכל אחד מישראל את היחוס המדויק שלו, וכן כתוב שם בפסוק ס"ג "ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ולתומים" וכאמור, מכל מקום הרי הם כהני חזקה, שמוחזקים להיות כהנים וחייבים בנשיאת כפיים ובכל חיובי הכהנים וכן עולים לברך בתורה תחילה למנין העולים.}