הפריה מלאכותית
נו
אִישׁ וְאִשָּׁה, שֶׁלֹּא זָכוּ לְבָנִים שָׂכָר פְּרִי הַבֶּטֶן, וְנִבְדְּקוּ, וְהֻמְלַץ לָהֶם עַל יְדֵי רוֹפְאִים הַמֻּמְחִים לַדָּבָר, לַעֲשׂוֹת הַפְרָיָה מְלָאכוּתִית, שֶׁבָּהּ יִלָּקַח זֶרַע מִן הָאִישׁ וְיֻזְרַק אַחַר כָּךְ עַל יְדֵי מַכְשִׁיר הַמְיֻחָד לְכָךְ אֶל תּוֹךְ רַחְמָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה בַּזְּמַן הַיָּדוּעַ לָרוֹפְאִים שֶׁהוּא הַמְסֻגָּל בְּיוֹתֵר לְאוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁיִּקָּלֵט בָּהּ הַהֵרָיוֹן, הִנֵּה, הַפְרָיָה זוֹ מֻתֶּרֶת עַל פִּי הַהֲלָכָה וְאֵין בָּהּ אִסּוּר שֶׁל מוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה, וְאַף הַבֵּן הַיִּלּוֹד לוֹ מְיֻחָס אַחֲרָיו, וּמְקַיֵּם עַל יְדֵי כָּךְ מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אַךְ יֵשׁ לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא יֻזְרַק לָאִשָּׁה זֶרַע שֶׁל אָדָם אַחֵר אוֹ שֶׁל גּוֹי, וְאִם קִבְּלָה הָאִשָּׁה זֶרַע שֶׁל אָדָם אַחֵר אֵין צָרִיךְ הַבַּעַל לִפְרֹשׁ מֵאִשְׁתּוֹ כְּדִין מְעֻבֶּרֶת וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ, וְכֵן לֹא יֵחָשֵׁב אוֹתוֹ בֵּן לְמַמְזֵר שֶׁהֲרֵי לֹא הָיְתָה כָּאן בִּיאַת אִסּוּר, אַךְ וַדַּאי שֶׁאֵינוֹ נֶחְשָׁב לִבְנוֹ. וְעוֹד שֶׁאִם הֻזְרַק הַזֶּרַע לְרַחְמָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה לִפְנֵי שֶׁעוֹד טָבְלָה לְנִדּוּתָהּ אֵין בְּכָךְ חֲשָׁשׁ, שֶׁאֵינוֹ פָּגוּם כְּבֶן הַנִּדָּה שֶׁהֲרֵי כָּאָמוּר בְּבִיאָה הַדָּבָר תָּלוּי וְכָאן הֲרֵי לֹא הָיְתָה בִּיאָה כְּלָל.
{מהגהות סמ"ק ישן מרבנו פרץ נלמד א. אשת איש שקבלה זרע של איש אחר שלא ע"י ביאה, אינו ממזר. ב. אם היה זה בזמן נדותה, אעפ"כ אינו בן הנדה. ג. הבן מתיחס אחר אביו, הוא שהזרע ממנו. ד. אביו קיים בזה מצות פרית ורביה. ובשו"ת יביע אומר חלק שני אבע"ז סימן א´ הביא מרן הרב עובדיה יוסף דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים בענין זה ומסקנת הדברים הבאתי כאן. עוד נכתב בענין זה בשו"ת אגרות משה חלק א´ סימן י´ וסימן ע"א, ובשו"ת שבט הלוי חלק ג´ סימן קע"ה, ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ג´ סימן כ"ז, וחלק ט´ סימן נ"א שער צ´ וחלק י"ג סימן צ"ז, ושו"ת מנחת יצחק חלק צ´ סימן ה´ וחלק ו´ סימן ק"מ, ועוד.}