המשכת שאובים · יד
מַה שֶּׁאָמַרְנוּ בִּסְעִיף ג´ שֶׁמִּקְוֵה מַיִם שְׁאוּבִים פָּסוּל, הוּא דַּוְקָא כְּשֶׁהָיוּ רֹב מֵי הַמִּקְוֶה שְׁאוּבִים, אֲבָל אִם יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים סְאָה מַיִם הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ כְּשֵׁרִים, וּשְׁאָר הַמִּקְוֶה הֻשְׁלַם עַל יְדֵי כָּךְ שֶׁנִּגְרְרוּ הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִים חוּץ לַמִּקְוֶה וְנִמְשְׁכוּ וְיָרְדוּ לַמִּקְוֶה עַל גַּבֵּי קַרְקַע אוֹ שְׁאָר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה הֲרֵי הַמִּקְוֶה כָּשֵׁר.
{כך פסק מרן השו"ע בסימן ר"א סעיף מ"ד, ושורש הלכה זו נמצא במשנה מקוואות פרק ד´ משנה ד´ "מים שאובים ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה ועל מעלות המערה, אם רוב מן הכשר, כשר, ואם רוב מן הפסול, פסול, מחצה למחצה פסול, אימתי בזמן שמתערבים עד שלא יגיעו למקוה, היו מקלחים בתוך המים אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה כשרים עד שלא ירדו לתוכו שלושה לוגין מים שאובים כשר ואם לאו פסול".
ובתוספתא מקוואות פ"ד "ראב"י אומר גג שיש בראשו כ"א סאה וכו´..." ובגמרא תמורה דף יב עמוד א´ "תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר, מקוה שיש בו כ"א סאה של מי גשמים ממלא בכתף, י"ט סאה ופותקן למקוה והן טהורין שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה וכו´... כי אתא רבי אמר רבי יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה טהורה" וכן במשנה מקוואות פרק ב´ משנה ז´ "המניח קנקנים וכו´..." לדעת הרי"ף, הר"ש אפילו כל הארבעים סאה שאובין שנמשכו למקוה המקוה כשר וזה כרבי יוחנן מגמרא תמורה לעיל.
וכן כדעת רבי יהושע במקוואות פרק ב´ משנה ז´ דשאובה שהמשיכוה כולה כשירה.
ולדעת רב אחא משבחא והרמב"ם והראב"ד והרשב"א יהיה המקוה כשר בתנאי שרובו מים הכשרים להיות קודמים לשאובים וכך פסק מרן השו"ע ורמ"א שם. הראב"ד כתב שכל זה הוא דוקא בהמשיך את המים בכוונה אבל אם המשיכם בלא כוונה מועילה ההמשכה אפילו כל המקוה עשויה ממים שאובים שהמשיכום בזה האופן וכך פסק גם כן הש"ך.
ובענין כמה הוא רוב כשרים, הנה כתב רש"י וכן דקדק הרשב"ץ שצריך היהיו עשרים ואחד סאה, ולדעת הרמב"ם מספיק עשרים סאה ומשהו וכן פסק מרן בשולחן ערוך סימן ר"א סעיף מ"ד.}