הבא מן הדרך בעונת וסתה של אשתו
יג
הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וּמָצָא אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא בָּעוֹנָה הַסְּמוּכָה לְוִסְתָּהּ, כְּלוֹמַר שֶׁחוֹשֶׁשֶׁת בְּאוֹתָהּ עוֹנָה לְאַחַת הַוְּסָתוֹת, אָסוּר לוֹ לְפָקְדָהּ בְּתַשְׁמִישׁ, אַךְ אִם הִיא טְהוֹרָה וְגַם אֵינָהּ בָּעוֹנָה הַסְּמוּכָה לְוִסְתָּהּ מִצְוָה לְפָקְדָהּ בְּתַשְׁמִישׁ.
{המצוה שיפקוד אדם את אשתו, אם עיקרה הוא ליוצא לדרך או לבא מן הדרך, נראה שנחלקו בזה הזהר והגמרא ודעת הזהר שעקר המצוה היא דוקא לבא מן הדרך, שכך הוא בזהר בראשית דף מט´ עמ´ ב´ "האי מאן דנפיק לאורחא יסדר צלותא קמיה קודשא בריך הוא בגין לאמשכא עליה שכינתא דמריה, וכיון דסדר צלותיה ושכינתא שריא עליה יפוק, בגין דשכינתא אזדווגת בהדיה, דישתכח דבר ונוקבא במתא דכר ונוקבא בחקלא, הדא הוא דכתיב צדק לפניו יהלוך וישם לדרך פעמיו, ובכל זמנא דאתעכב באורחא בעי לנטרא עובדוי בגין דזיווגא עילאה לא יתפרש מניה וישתכח פגים בלא דכר ונוקבא וכו´... ובשעתא דעאל לביתיה בעא לחדתא לדביתהו, דההיא זיווגא חדוותא, וחדוותא דשכינתא איהו, ולא עוד אלא דאסגי שלמא, הדא הוא דכתיב וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא ואי לא פקיד לאתתיה חטא איהו ודאי" וכו´ ע"כ.}