דיני חיוב פדיונה · עג
אִשָּׁה שֶׁנִּתְפְּסָה בִּפְלִילִים וּפָסְקוּ עָלֶיהָ עַרְכָּאוֹת שֶׁתְּשַׁלֵּם קְנָס כָּךְ וְכָךְ אוֹ שֶׁתֵּשֵׁב בְּבֵית הַסֹּהַר תְּקוּפָה מְסֻיֶּמֶת, הֲרֵי יֵשׁ בָּזֶה בְּוַדַּאי מִצְוַת פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים, אֶלָּא שֶׁאִם חַיָּב בָּזֶה בַּעֲלָהּ כְּתַקָּנַת חֲכָמִים, דָּבָר זֶה מָסוּר לְעִיּוּן בֵּית הַדִּין, אִם יֵשׁ בְּשִׁבְיָה זוֹ מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁחָשׁוּ לָהֶם חֲכָמִים הֲרֵי הוּא חַיָּב בְּפִרְקוֹנָהּ וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא פָּטוּר.
{מסתמא, סתם כליאה בבית סהר יש בו סכנה רוחנית גדולה וגם סכנה פיזית לא מבוטלת, שהרי היוצא משם אפילו אחר פרק זמן קצר מברך בשם ומלכות ברכת הגומל, ובודאי שאינה ברכה לבטלה. וגם אם ימצא פטור מפדיונה הרי הוא פטור מחיוב תנאי הכתובה, אולם חיוב פדיון שבויים באופן כללי עדין חל, וביותר עליו מדכתיב ומבשרך אל תתעלם.}