דיני חיוב פדיונה · סו
תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁחַיָּב הַבַּעַל לִפְדּוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ אִם נִשְׁבְּתָה, וּכְנֶגֶד זֶה תִּקְּנוּ שֶׁזּוֹכֶה הוּא בְּפֵרוֹת נְכָסֶיהָ, וְתִקְּנוּ זֹאת חֲכָמִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטָּמַע הַנִּשְׁבֵּית בֵּין הַגּוֹיִים, וְלָכֵן אִם רָצְתָה לְהַתְנוֹת לִפְנֵי הַנִּשּׂוּאִין שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת נְכָסֶיהָ וְאֵינוֹ פּוֹדָהּ אִם נִשְׁבֵּית, אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ, וְכֵן אִם רָצָה הוּא בִּתְנַאי זֶה אֵין שׁוֹמְעִים לוֹ, שֶׁלְּדַעַת רֹב הַפּוֹסְקִים עִקַּר תַּקָּנָה זוֹ הִיא לְטוֹבַת הָאִשָּׁה וְאֵין הוּא רַשַּׁאי לִמְחֹל עַל טוֹבָתָהּ.
{בגמרא כתובות מז: "תקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה, ופרקונה תחת פירות, וקבורתה תחת כתובתה... אמר אביי תקנו מצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי".
פירוש, אכילת פירות נכסי מלוג של האשה הוא דבר שאינו מצוי וגם שִבְיתה(0) אינו דבר מצוי ותקנו חכמים זה כנגד זה, ומה פירוש אכילת פירות נכסי מלוג שלה, לדוגמא, אם כשנשאה לו היה לה שדה או כרם או מטע או דירה שעומדת לשכירות, כל אלו נקראים נכסי מלוג היות ולא נכתבו בתוך הכתובה שהבעל מקבל אחריות עליהם, ובמשך זמן נישואיהם פירות השדה וריוח שכירות הדירה הם שייכים לבעל, ואם נתגרשו חוזרים השדות או הדירה לרשותה המליאה של האשה, כלומר, שהם והרווחים היוצאים מהם מעתה והלאה הכל חוזר להיות שלה.
ועוד, נחלקו הפוסקים איזו תקנה היתה העיקרית ואיזו הטפילה, לדעת הרשב"ם בבבא בתרא מט: עיקר התקנה שפירות נכסי מלוג שלה הרי הם שלו ולכן יכול להתנות בין אירוסין לנישואין שאינו זוכה בפירות נכסיה ואינו פודה אם נשבית, אולם, לדעת רוב הפוסקים אינו כן, שעיקר התקנה היתה לטובתה והוא פדיונה אם נשבית, וכן פסק מרן השו"ע באבע"ז סימן ס"ט סעיף ח´, שאף על פי כן אינה יכולה לותר על התקנה והוא מטעם שלא תטמע בין הגויים אם תישבה אי פעם.}