דיני חיוב מזונות לאשתו וילדיו · מג
אִם בְּנֵי הַזּוּג אֵינָם נְשׂוּאִים, וְהִיא מְיֻחֶדֶת לוֹ, וְנִתְעַבְּרָה, וְטוֹעֶנֶת שֶׁמִּמֶּנּוּ הַוָּלָד וְהוּא טוֹעֵן שֶׁמָּא מֵאַחֵר הוּא, אִם שׁוֹמְרִים הֵם דִּינֵי טָהֳרָה הֲרֵי הִיא כְּפִלַּגְשׁוֹ וְאָנוּ תּוֹלִים רֹב בְּעִילוֹת אַחֲרָיו וְחַיָּב בִּמְזוֹנוֹת הַוָּלָד. אוּלָם, אִם אֵינָם שׁוֹמְרִים דִּינֵי טָהֳרָה וּמִתְחַיְּבִים כָּרֵת עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה וַהֲרֵי אֵלּוּ בִּיאוֹת זְנוּת, וְאֵין הַוָּלָד מִתְיַחֵס בְּדַוְקָא אֵלָיו וּפָטוּר מִמְּזוֹנוֹתָיו, אֶלָּא אִם כֵּן מוֹדֶה הוּא וְאוֹמֵר שֶׁבְּנוֹ הוּא.