אור ברסלב
נישואין ואישות דיני חיוב מזונות לאשתו וילדיו › כט

נישואין ואישות

דיני חיוב מזונות לאשתו וילדיו · כט

כח

כְּשֶׁתִּקְּנוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁחַיָּב הַבַּעַל בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ תִּקְּנוּ כְּנֶגְדָּן שֶׁיִּהְיֶה הוּא זוֹכֶה בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וֶהֱיוֹת וְעִקַּר הַתַּקָּנָה הָיְתָה לְרַוְחַת הָאִשָּׁה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר אֵינִי נִזּוֹנֵית וְאֵינִי עוֹשָׂה, כְּלוֹמַר מְוַתֶּרֶת אֲנִי עַל תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁתִּהְיֶה אַתָּה חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתַי, וּלְעֻמַּת זֹאת זַכָּאִית אֲנִי בְּמַעֲשֵׂה יָדַי שֶׁאַרְוִיחַ בַּעֲבוֹדָתִי, אוּלָם בְּמִדָּה וְכָךְ אָמְרָה אֵין בְּאֶפְשָׁרוּתָהּ לַחֲזֹר וְלִזְכּוֹת בְּתַקָּנַת חֲכָמִים עֲבוּרָהּ, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא תּוּכַל לַעֲבֹד וּלְהַרְוִיחַ מֵאֵיזוֹ סִבָּה שֶׁהִיא, פָּטוּר יִהְיֶה בַּעֲלָהּ מֵחִיּוּב מְזוֹנוֹתֶיהָ, וּבַזְּמַן הַזֶּה, רֹב הַנָּשִׁים בְּאֶפְשָׁרוּתָן לִמְצֹא מְקוֹמוֹת עֲבוֹדָה וּלְהַרְוִיחַ לִמְזוֹנוֹתָן בְּכֹחוֹת עַצְמָן וּלְעִתִּים אַף יוֹתֵר מִכָּךְ, מִכָּל מָקוֹם עֵצָה טוֹבָה הִיא שֶׁלֹּא תָּזוּחַ עֲלֵיהֶן דַּעְתָּן לוֹמַר אֵינִי נִזּוֹנֵית וְאֵינִי עוֹשָׂה וְתִתְגַּדֵּל בִּפְנֵי בַּעֲלָהּ, וְלֹא תְּוַתֵּר עַל תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁזִּכּוּ לָהּ בְּעַד שׁוּם הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁיָּרְדוּ חֲכָמִים לְסוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל הַבַּעַל וְזִכּוּ לוֹ כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁתַּרְוִיחַ כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא אֵיבָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ כָּל יְמֵיהֶם.

{פשוט הוא שאף על פי שלהלכה כל מה שמרויח האיש ומרויחה האשה הכל שייך לבעל אין זה סותר את המציאות שלעיתים האשה היא זו שנוטלת יוזמה, וברשות בעלה, היא זו שמכלכלת את כל עניני הבית והחוץ, שבינה יתירה ניתנה לאשה, והכל תלוי במידות שתהא מחושבת ולא בזבזנית מדי שיודעת לכלכל כל עניני הכספים בביתם מבלי להיכנס לחובות, צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל, ואז קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה, והעיקר הגדול שתדע כיצד לעשות שיהיה שלום בבית בינה לבין בעלה, שלא תאמר אין בעלי מקפיד אם אומר איני ניזונית ואיני עושה ותפתח חשבון בנק לעצמה ותתחרה עם בעלה בכמות הרווחים עד שבמקרה היותר טוב תתגרש ותוציא ממון רב לפרנס עורכי דין, ובמקרה הגרוע יותר יחיו באיבה כל ימיהם וילכו מדחי אל דחי ויבגוד הוא בה, איהו בקרי ואיתתיה בבוציני, אלא היותר טוב שתהיה מן הנשים החכמות, כמה שתרויח תתן בידו ותכבד ותגדל את בעלה, ואז כמעט בודאי הוא שתהיה נאמנת בעיניו על כל עניני ההכנסות וההוצאות וצרכי הבית ויפקיד בידה הכל ותהיה אהובה עליו, וחילופיהם בגולם, כאמור.

אם חיוב מזונות האשה הינו מדאורייתא או מדרבנן, נחלקו בזה פוסקים ראשונים ואחרונים ומובאים הדברים באריכות בשו"ת יביע אומר חלק שלישי אבע"ז סימן י"ד ומסקנתו שהיות וספר התרומה בשם תשובת הרי"ף אומר שחיוב מזונות האשה הינו מדרבנן וכן דעת הרא"ש בפרק י"ג מכתובות סי´ ו´ כך הלכה, שהרי יש כאן שנים מתוך שלושה עמודי הוראה וזה אף על פי שהרמב"ם פוסק שמזונות דאורייתא, וכתב הרב שם שרוב הפוסקים דעתם שמזונות מדרבנן וציין שם שמונה נפ"מ בין אם הם מדאורייתא או מדרבנן. ועוד בגמרא כתובות מז: "תקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה, ופרקונה תחת פירות, וקבורתה תחת כתובתה... אמר אביי תקנו מצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי" ופרשו מזונותיה ומעשה ידיה הם דבר המצוי והם זה כנגד זה, ופדיונה אם נשבית כנגד פירות נכסיה ששניהם אינם מצוים.

ומה שאמרנו שמותרת לומר איני ניזונית ואיני עושה יש בזה מחלוקת הפוסקים אם יכולה לחזור בה, והיות ומרן השו"ע לא גילה דעתו בזה והבעל הוא המוחזק יכול לטעון קים לי כפוטרים אותו מחיוב מזונותיה, ומזונות כסות ומדור הרי הם לענין זה סוג חיוב אחד.}

ל

וְכַמָּה הֵם מְזוֹנוֹת הָאִשָּׁה, הַכֹּל לְפִי עָשְׁרוֹ שֶׁל בַּעֲלָהּ, שֶׁאִם הָיָה עָנִי שֶׁבָּעֲנִיִּים יִהְיוּ מְזוֹנוֹתֶיהָ הַפָּחוֹת שֶׁבְּפָחוֹת וּבִלְבַד שֶׁיַּסְפִּיקוּ לְמִחְיָתָהּ, וְאִם הֶעֱשִׁיר מוֹסִיפִים לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ, שֶׁהֲרֵי הַכְּלָל הוּא שֶׁעוֹלָה עִמּוֹ וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת עִמּוֹ, וְאִם אֵין לַבַּעַל מְזוֹנוֹת לִתֵּן לְאִשְׁתּוֹ וַהֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ בָּטֵל, נֶחְלְקוּ הַפּוֹסְקִים אִם יָכוֹל בֵּית דִּין לְכוֹפוֹ לַעֲבֹד כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד בְּהִתְחַיְּבֻיוֹתָיו כְּלַפֵּי אִשְׁתּוֹ, וְלַהֲלָכָה, אֵינָם יְכוֹלִים לְכוֹפוֹ, וּלְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז יְכוֹלִים בֵּית דִּין לְכוֹפוֹ, וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֲפִלּוּ פַּת לֶחֶם אֵין לוֹ לִתֵּן לָהּ, וְתוֹבַעַת הִיא גֵּט מִמֶּנּוּ, כּוֹפִין אוֹתוֹ בֵּית דִּין לְגָרְשָׁהּ. כָּךְ דַּעַת מָרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וּלְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.

{בגמרא כתובות סד: "פוסקים לאשה לחם שתי סעודות בכל יום, סעודה בינונית של כל אדם באותה העיר..." וברמב"ם בהלכות אישות פרק י"ב הלכה י´ ומרן השו"ע באבע"ז סימן ע´, ומה שכתבנו שאם אין לו כלל כופין אותו להוציא כך פסק מרן השו"ע שם בסימן ע´ סעיף ג´ ע"פ דברי הרמב"ם בהלכות אישות פרק י"ב הלכה י"א ובפרק י"ג הלכה ה´ שאפילו לענין תכשיטים אם אינו יכול ליתן אפילו כעני שבישראל כופין אותו להוציא וכתב הרב המגיד שדין זה למד הרמב"ם ממחלוקת רב ושמואל בגמרא כתובות עז. באומר איני זן ואיני מפרנס אם כופין אותו בית דין להוציא ומשמע ממחלוקת זו שבעני שאין לו כלל לכל הדעות כופין להוציא, ורמ"א הביא בשם רבנו ירוחם שכתב בשם רבנו תם שאין כופין אותו להוציא.

אם חייב הבעל לעבוד כדי שיזון את אשתו, הביא הטור בשם רבי אליהו ומהר"מ מרוטנבורג שחייב לצאת לעבוד שהרי כך התחייב בכתובתה, וכך פסקו ג"כ התשב"ץ, ורדב"ז ומכל מקום יכול הבעל לטעון קים לי כפוטרים אותו ומרן השו"ע בסימן קנ"ד סעיף ג´ כתב שהאומר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו לכך, כלומר יורדים לנכסיו ומוציאים למזון אשתו, ואם אינם יכולים לכופו לכך כגון שאין לו לא כותב מרן שכופין אותו לעבוד, אלא, אם אין לו כופין אותו להוציא וליתן כתובה. }

תוכן העניינים

נישואין ואישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה