דיני חיוב כסות ומדור לאשתו וילדיו · מה
הַחִיּוּב הַשֵּׁנִי שֶׁחִיְּבוּ חֲכָמִים אֶת הַבַּעַל כְּלַפֵּי אִשְׁתּוֹ נֶחְלָק לִשְׁנֵי עִנְיָנִים, כְּסוּת וּמָדוֹר, שֶׁחַיָּב אָדָם לִתֵּן לְאִשְׁתּוֹ בְּגָדִים הָרְאוּיִים לָהּ לִימוֹת הַחַמָּה וְלִימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְחַיָּב לִתֵּן לָהּ מָקוֹם לָגוּר בּוֹ, שֶׁהוּא רָאוּי לִמְגוּרִים בְּאוֹתוֹ זְמַן וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם לָאִשָּׁה כְּעֶרְכָּהּ, וְכוֹלֵל חִיּוּב זֶה רִהוּט וּכְלֵי בַּיִת. וּשְׁנַיִם אֵלּוּ כְּסוּת וּמָדוֹר אוֹמְרִים אָנוּ בָּהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁלָּמַדְנוּ בְּחִיּוּב מְזוֹנוֹתֶיהָ, שֶׁעוֹלָה עִמּוֹ וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת עִמּוֹ שֶׁאִם הוּא עָנִי בְּיוֹתֵר נוֹתֵן לָהּ הַמְּעַט הַהֶכְרֵחִי, וְאִם הֶעֱשִׁיר חַיָּב לִתֵּן יוֹתֵר וּכְפִי עָשְׁרוֹ.
{מקור הדין בגמרא כתובות סד: וברמב"ם הלכות אישות פרק י"ג הלכות א´-ז´, ובשולחן ערוך פסקם מרן להלכות אלו באבע"ז סימן ע"ג, וחיוב ביגוד ודיור שניהם תלויים בזמן ובמקום וביכולתו הכספית של הבעל באופן שיכולה להתלבש ולצאת מביתה בלא שתתביש מבני אדם, ובגמרא כתובות סד: "במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו".}