דין שבויה
ג
נָשִׁים שֶׁגָּנְבוּ אוֹתָן לִסְטִים, הֲרֵי הֵן כִּשְׁבוּיוֹת שֶׁהֵן אֲנוּסוֹת וּמֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן, וְאִם הֱנִיחוּם הַלִּסְטִים וְיָכְלוּ לֵילֵךְ מִשָּׁם וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הָלְכוּ, אוֹ שֶׁהָלְכוּ אֶל הַלִּסְטִים, הֲרֵי אֵלּוּ בְּרָצוֹן וְאֵינָן אֲנוּסוֹת.
{כך פסק הרמב"ם בהלכות אישות פרק כ"ד הלכה כ´ ופסק כן ע"פ גמרא כתובות נ"א: "אמר רב יהודה הני נשי דגנבו גנבי שריין לגוברייהו, אמרי ליה רבנן לרב יהודה והא קא ממטיאן להו נהמא, מחמת יראה, והא קא משלחן להו גירי, מחמת יראה, ודאי שבקינהו ואזלן מנפשייהו אסירן".}