דין שאר ישראל בגרושה, זונה וחללה
כד
כָּל אֵלּוּ הָאִסּוּרֵי בִּיאָה הָאֲסוּרִים לַכֹּהֲנִים, גְּרוּשָׁה זוֹנָה וַחֲלָלָה, הֲרֵי הֵן מֻתָּרוֹת לְיִשְׂרָאֵל, וְאֵין מָקוֹם לְהַחֲמִיר בָּזֶה כְּלָל, וּמָצִינוּ בִּגְדוֹלֵי הָאֻמָּה שֶׁנָּשְׂאוּ גִּיּוֹרֶת אוֹ גְּרוּשָׁה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲלָלָה, וְכָל הַמַּחְמִיר וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ לְעִנְיָן זֶה כְּכֹהֵן, הֲרֵי זֶה מִן הַמַּתְמִיהִים.