דין אשת איש שזנתה ברצון
ז
אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁזָּנְתָה תַּחַת בַּעֲלָהּ בִּרְצוֹנָהּ, אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ וַאֲסוּרָה לְאוֹתוֹ אָדָם שֶׁבָּא עָלֶיהָ, וְאִם יֵשׁ עַל כָּךְ שְׁנֵי עֵדִים שֶׁרָאוּ אוֹתָם זֶה עִם זוֹ כְּדֶרֶךְ הַמְנָאֲפִים בֵּית דִּין כּוֹפִין אֶת בַּעֲלָהּ לְהוֹצִיאָהּ, וְאִם נִשֵּׂאת לָזֶה שֶׁאֲסָרָהּ עַל בַּעֲלָהּ כּוֹפִין אוֹתוֹ בֵּית דִּין לְהוֹצִיאָהּ אֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ בָּנִים מִמֶּנּוּ.
{רמב"ם אישות כ"ד י"ח "ואין בית דין כופין את האיש לגרש את אשתו בדבר מדברים אלו עד שיבואו שני עדים ויעידו שזינתה אשתו זאת בפניהם, ואח"כ כופין אותו להוציא... ותצא בלא כתובה ובלא תוספת שהרי מעשיה הרעים גרמו לה להאסר".
וכן לענין הבועל, במרן השו"ע אבע"ז סימן קע"ח סעיף י"ח "כל אשה שבאו שני עדים והעידו שזנתה עם זה כשהיתה תחת בעלה הרי זו תצא מזה ואע"פ שיש לה ממנו כמה בנים".}