גדר התקנה
ז
לְפִיכָךְ הַדִּין בָּרוּר, שֶׁעַל אִישׁ מֵעֲדוֹת הָאַשְׁכְּנַזִּים חָל אִסּוּר לָשֵׂאת אִשָּׁה עַל אִשְׁתּוֹ, אוֹ לְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ בְּעַל כָּרְחָהּ, וְהוּא מִתַּקָּנַת חַכְמֵי הַדּוֹרוֹת. אֶלָּא שֶׁכָּתְבוּ בָּזֶה פּוֹסְקִים רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים כַּמָּה וְכַמָּה הַגְבָּלוֹת וּגְדָרִים שֶׁבָּהֶם לֹא גָּזְרוּ, וְיִתְבָּאֲרוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם לְקַמָּן.
{כל זה בארצות אירופה שנהגו בהם איסור, אבל בהליכתם לארץ ישראל שלא נהגו בה איסור קל יותר איסורו, והוא בדומה למובא בסעיף ט´, אלא שכאן אנו עוסקים ברבים ובסעיף ט´ ביחיד. וראה עוד בסעיף י"ג ובבאורים.}