באלו מקרים אסורים החתן והכלה להתיחד · יח
אִם נֶעֶרְכָה הַחֻפָּה וְהַכַּלָּה עֲדַיִן לֹא טָבְלָה, אֲסוּרִים הֶחָתָן וְהַכַּלָּה בְּיִחוּד, אֶלָּא הוּא יָשֵׁן בֵּין הָאֲנָשִׁים וְהִיא יְשֵׁנָה בֵּין הַנָּשִׁים, עַד שֶׁתִּטְבֹּל וְיָבוֹא עָלֶיהָ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה, וְזֶה בֵּין אִם הֶחָתָן בָּחוּר, גָּרוּשׁ אוֹ אַלְמָן.
{גמ´ כתובות ד. "חתן שפרסה אשתו נידה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים, דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא, לא שנו אלא שלא בעל, אבל בעל אשתו ישנה עמו וכן כתב הרמב"ם (בהלכות א"ב פרק כב´ הלכה א´) וכן פסק מרן השו"ע בסימן קצ"ב סעיף ד´.
והביא הרמ"א כמה שיטות בענין זה היחוד, דעת הרא"ש שצריך שמירה גם ביום וגם בלילה ואין צריך שתי שמירות רק או הוא בין האנשים או רק היא בין הנשים, ודעת הרשב"א שביום אינם צריכים שמירה כלל ובלילה צריך שתי שמירות אבל אם אינם ישנים בבית אחד אינם צריכים שימור כלל, ולראב"ד צריכים שמירה רק בלילה ושמירה לכל אחד מהם וכתב הרמ"א שהמנהג לקחת ילד קטן שישן עם החתן בלילה וילדה עם הכלה, וביום אסורים להתיחד אא"כ יהיה קטן או קטנה אתם, וכתב במשמרת הטהרה שלדעת רוב הפוסקים לא נאסר יחוד זה של כלה נידה על החתן אלא מדבריהם ושכן פסק הרדב"ז, הב"ח בדעת הראב"ד, החזון איש, ציץ אליעזר וחזקת הטהרה ונפקא מינה שאם יש עוד צרוף להקל שפיר סמכינן להתיר ביחוד.}