באיזה גיל ישא אשה
ד
מִצְוָה עַל כָּל אָדָם שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה כְּשֶׁהוּא בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה עַד עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְיִשְׁתַּדֵּל כְּפִי יְכָלְתּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲבֹר גִּיל עֶשְׂרִים בְּלֹא שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה.
יֵשׁ מִבְּנֵי אַשְׁכְּנַז שֶׁנָּהֲגוּ לְהַקְפִּיד שֶׁלֹּא לְהַשִּׂיא בַּת אוֹ בֵּן הַצְּעִירִים לִפְנֵי הַמְבֻגָּרִים מֵהֶם, וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַפּוֹסְקִים בָּזֶה לְהָקֵל, שֶׁלֹּא לְהַקְפִּיד אִם כְּבָר מַגִּיעַ הָאָח אוֹ הָאָחוֹת הַצְּעִירִים לַחֲשָׁשׁ שֶׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם גִּיל עֶשְׂרִים בְּלֹא נִשּׂוּאִין, שֶׁלְּקַיֵּם דִּבְרֵי חֲזַ"ל הַמְפֹרָשִׁים עָדִיף לָנוּ מֵאֲשֶׁר לְהַקְפִּיד בְּמִנְהָג שֶׁלֹּא מָצָאנוּ לוֹ יְסוֹד בַּרִאשׁוֹנִים, וּלְעִנְיַן הַסְּפָרַדִּים, לֹא מָצָאנוּ שֶׁנָּהֲגוּ בָּזֶה.
{כ"כ במשנה אבות סוף פרק ה´, הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות אישות וכתב שם הרב המגיד משנה שבן שמונה עשרה משמע משנכנס לשנת השמונה עשרה. וכן מרן השו"ע באבע"ז סימן א´ סעיף ג´, ולענין המנהג להשיא בדוקא את האחות הגדולה קודם ראה בספר הנישואין כהלכתם, פרק א´ סעיף נ"ד והערה קי"ד.}
ה
אִם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְטוֹרֵחַ בָּהּ, וּמִתְיָרֵא לִשָּׂא אִשָּׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְרַח בִּמְזוֹנוֹ וְיִתְבַּטֵּל מִן הַתּוֹרָה, מֻתָּר לְהִתְאַחֵר אַחַר גִּיל עֶשְׂרִים, אוּלָם בִּתְנַאי שֶׁאֵין יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, וְלָכֵן בַּחוּרֵי יְשִׁיבָה בַּזְּמַן הַזֶּה צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַהִשְׁתַּדְּלוּת לִשָּׂא אִשָּׁה לִפְנֵי גִּיל עֶשְׂרִים וְיַמְשִׁיכוּ אֶת לִמּוּדָם לְאַחַר מִכֵּן בַּכּוֹלְלִים.
{פשוט הוא שלא מצוי בזמן הזה בחורים שיהיו עוסקים וטורחים כל כך בתורה עד שאין יצרם מתגבר עליהם, והוא מחמת כח התורה שנתמעט וכח הפריצות וההפקרות שנתגבר, ואין הכוונה שיצרם מתגבר למעשה עבירה חלילה אלא הרהורי עבירה הקשים מעבירה.
ובחור שאינו לומד בישיבה ודאי הוא שאין לו להקל לדחות נישואיו לאחר שילמד מקצוע, יקנה דירה וכדומה.}