באיזה אופן נתנה התורה נאמנות לאב לפסול את בנו
יב
אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁזָּנְתָה בְּוַדַּאי תַּחַת בַּעֲלָהּ וְנִתְעַבְּרָה, אִם אֶפְשָׁרִי הַדָּבָר שֶׁהָעִבּוּר הָיָה מִבַּעֲלָהּ לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ בִּסְעִיפִים ח´, ט´ לְעֵיל, אֲפִלּוּ הִיא וּבַעֲלָהּ טוֹעֲנִים שֶׁאֵינוֹ מֵהַבַּעַל, אֵינָם נֶאֱמָנִים לְפָסְלוֹ, הִיא אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הֶאֱמִינָתָהּ הַתּוֹרָה, וּבַעֲלָהּ אֵינוֹ נֶאֱמָן שֶׁהֲרֵי הֶאֱמִינָתוֹ תּוֹרָה לוֹמַר שֶׁבְּנוֹ הַבְּכוֹר מַמְזֵר וְכָאן טוֹעֵן שֶׁאֵינוֹ בְּנוֹ כְּלָל, לָכֵן הַבֵּן כָּשֵׁר לָבוֹא בַּקָּהָל, וְאִם הָיְתָה הָאִשָּׁה פְּרוּצָה בְּיוֹתֵר וְיָלְדָה בַּת, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֵׁרָה כַּנַּ"ל, מִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה לֹא תִּנָּשֵׂא לְכֹהֵן, וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא.
{דעת רוב הפוסקים שנאמן האב לעיד על בנו לענין הכרת בכורה אך אם אינו ענין להכרת בכורה אלא ליוחסין בלבד אינו נאמן להעידו שהוא ממזר וכך כתבו בעל הלכות גדולות ומובא ברא"ש פרק יש נוחלין סימן כ"א ואפילו בפרוצה ביותר, וכך כתב בתשובות מיימוני א"ב סי´ ד´ בשם בה"ג ור"ת, וכן מאירי, מהריב"ל ספר א´ דק"נ והובא בכנה"ג, והב"ש בסוף ס"ק כ´ כתב שכך הוא דעת רוב הפוסקים, וכן בחת"ס אבע"ז סי´ י"ב, ושו"ת בנין עולם, וכן אפשר לדייק שזו דעת הרמב"ם מתוך שכתב חוששים לבניה ולא כתב ספק ממזרים, לומר שהוא חששא לכתחילה, וכן דעת הגמרא ירושלמית שבכל ענין אמרינן רוב בעילות אחר הבעל ולא יהיו הוריו נאמנים לפוסלו אא"כ היא הכרת בכורה, ומובאים הדברים בשו"ת יביא חלק ג´ אבע"ז סימן א´. ומקור נאמנות זו היא בספר דברים כ"א י"ז "כי את הבכור בן השנואה יכיר" ולמדו רבותינו בגמ´ בב´ קכ"ז: יכירנו לאחרים, ונחלקו חכמים על רבי יהודה אם אמורים הדברים גם כאשר מוחזק אותו בן לבכור ועתה אומר אביו שאינו בכור שרבי יהודה אומר שגם בזה נאמן וכך נפסקה הלכה. ולענין יוחסין נחלקו הפוסקים שיש שלמדו שנאמן האב כשאומר על אח קטן שהוא בכור וממילא עי"כ נעשה מי שהוחזק עד עתה להיות בכור, ממזר, ויש אומרים שאינו נאמן לומר על בן אשתו שהוא ממזר אלא דוקא על בנו כך כתבו שלטי גיבורים, וים של שלמה, ובספר המכריע סימן ס"ד, ויש אומרים שנאמן גם על מי שאינו בנו, ולדעת תוספות רי"ד בקידושין עח. נאמן האב דוקא בזמן שאין אשתו סותרת דבריו. וכן יש פוסקים שאם יש לבן בנים אינו נאמן אביו לומר שהוא ממזר ולעשות בני בנו ממזרים וכך פסקו רמב"ם ומרן השו"ע בסימן ד´ סעיף כ"ט "... ואם יש בנים לבן אינו נאמן אף על הבן".
ומכל הנ"ל ומה שכתבנו בבאורים לסעיף י´ נפסק להלכה שהבנים כשרים.}