איסור נגיעה בנידה גם כשאין בה דרך חיבה
ט
אֵין הֶבְדֵּל בֵּין אִסּוּר קְרִיבָה לְנִדָּה נְשׂוּאָה אוֹ פְּנוּיָה, הַבָּא עַל אַחַת מֵהֶן בְּכָרֵת וְהַקְּרִיבָה בְּחִבּוּק וְנִשּׁוּק וְכַדּוֹמֶה בְּלָאו. וּנְגִיעָה בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ נְגִיעָה שֶׁל חִבָּה אֲסוּרָה מִדְּרַבָּנָן, וְיֵשׁ לָתֵת עַל כָּךְ אֶת הַדַּעַת בִּמְקוֹמוֹת שֶׁמִּצְטוֹפְפִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, כְּגוֹן בַּחֲנֻיּוֹת אוֹ בְּאוֹטוֹבּוּסִים אוֹ אֲפִלּוּ בִּסְתָם הֲלִיכָה בָּרְחוֹב, שֶׁעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה וּמִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וְהַבָּא לִטַּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ.
{דין קריבה לעריות בחבוק ונשוק וכדומה הוא אסור לאו מן התורה לדעת הרמב"ם, סמ"ג, ספר החנוך, המאירי, רבנו יונה, הריטב"א הריב"ש והרשב"א, וכן פסק מרן השלחן ערוך באבן העזר סימן כ סעיף א´ "הבא על אחת מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה וחשוד על העריות".
והרמב"ם מחמיר אפילו בנגיעה שאינה של חיבה כמו מישוש הדופק להחשיבה כאביזריהו דגלוי עריות, וחל עליה הדין של יהרג ואל יעבור, ואף על פי שלא הסכימו האחרונים במישוש הדופק כיון שאינו של חיבה, אבל הסכימו בשאר קריבות שהן של חיבה.
ונגיעה בנדה אפילו נגיעה שאין בה חיבה אסורה על כל פנים מדרבנן, וכן כתב הגר"ח פלאג´י בשו"ת לב חיים ח"ב סי´ ד´.}
י
מֻתָּר לִמְסֹר חֵפֶץ אוֹ מַטְבֵּעַ מִיָּדוֹ לְיָדָהּ שֶׁל אִשָּׁה נִדָּה וְכֵן מִיָּדָהּ לְיָדוֹ, שֶׁלֹּא הֶחֱמִירוּ בָּזֶה חֲכָמִים אֶלָּא בְּאִשְׁתּוֹ נִדָּה, וּכְמוֹ שֶׁנְּבָאֵר בְּפֶרֶק ד´ סְעִיף ד´.
{כ"כ הרשב"א בתשובה (סימן אלף וקפ"ח) וכ"כ הגר"ח פלאג´י בשו"ת חיים ושלום ח"ב סי´ י"ז, שבאשתו נידה ליבו גס בה ובקריבות מועטת איכא למיחש להרגל עבירה מה שאין כן שאר נשים ולכן לא אסרו חכמים בזה.}
יא
לְאוֹר הַמְבֹאָר לְעֵיל יֵשׁ לְהוֹרוֹת שֶׁהַנִּזְקָק לְטִפּוּל רְפוּאִי מִכָּל סוּג שֶׁהוּא הַמַּצְרִיךְ נְגִיעָה, אֲפִלּוּ שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חִבָּה, יֵלֵךְ לְטַפֵּל, אִם הוּא אִישׁ אֵצֶל רוֹפֵא, וְאִם הִיא אִשָּׁה תֵּלֵךְ אֵצֶל רוֹפְאָה, בֵּין בְּטִפּוּל שִׁנַּיִם, בֵּין אֵצֶל רוֹפֵא מִשְׁפָּחָה אוֹ רוֹפֵא מֻמְחֶה, וְכֵן יֵשׁ לְהַקְפִּיד בְּכָךְ בְּבָתֵּי הַחוֹלִים וּבִמְיֻחָד בְּמַחְלְקוֹת הַלֵּדָה וְהַיּוֹלְדוֹת, שֶׁיְּטֻפְּלוּ הַנָּשִׁים עַל יְדֵי צֶוֶת אֲחָיוֹת וְרוֹפְאוֹת בִּלְבַד, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ חֲשָׁשׁ לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ, שֶׁהָרוֹפְאִים נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בִּמְקוֹם הַתֹּרֶף, וְעַזֵּי פָּנִים שֶׁבַּדּוֹר וְהַיּוֹתֵר פְּרוּצִים בַּעֲרָיוֹת מִסְתַּתְּרִים אַחֲרֵי טַעֲנָה שֶׁל בַּעֲבִידָתַיְהוּ טָרִיד. וְכֵן הַדִּין בְּרוֹפְאִים פְּרָטִיִּים וּמֻמְחִים חֲרֵדִים אוֹ חִלּוֹנִיִּים, שֶׁיֵּשׁ לְהַעֲדִיף בְּאֹפֶן נֶחְרָץ רוֹפְאָה לְאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ הַמֻּמְחִית בְּיוֹתֵר, אֶלָּא אִם כֵּן מְדֻבָּר בַּחֲשָׁשׁ לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ וְכַנַּ"ל.