איסור ישיבה ושכיבה על מטת אשתו · כט
לֹא יֵשֵׁב בַּמִּטָּה הַמְיֻחֶדֶת לָהּ, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנֶיהָ, וּשְׁכִיבָה אֲסוּרָה מִקַּל וָחֹמֶר, אֲבָל כָּאָמוּר כָּל זֶה בַּמִּטָּה הַמְיֻחֶדֶת לָהּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּסַפָּה אוֹ מִטָּה שֶׁהָיְתָה יְשֵׁנָה בָּהּ בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם מְשַׁמֶּשֶׁת לִישִׁיבַת בְּנֵי הַבַּיִת.
{איסור שכיבה על מטתה מובא בראב"ד בספר בעלי הנפש והרא"ש, ורשב"א הוסיף שהוא כל שכן מאיסור להציע מטתו בפניו, וכן הובא במגיד משנה ושכן פסק הרמב"ן, והטור כתב לא ישב במטה המיוחדת לה אפילו שלא בפניה.}
ל
מֻתָּר לְאִשָּׁה נִדָּה לִשְׁכַּב עַל מִטַּת בַּעֲלָהּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.
{כך כתב החיד"א בשיורי ברכה ס"ק י"ד, וכ"כ רבי שלמה קלוגר בספר מי נידה.}