אין החתן יכול לטעון לא ידעתי מה היה כתוב בכתובה
יא
צָרִיךְ הֶחָתָן לֵידַע שֶׁאִם חַס וְשָׁלוֹם יִצְטָרֵךְ לְגָרֵשׁ אִשָּׁה זוֹ שֶׁנּוֹשֵׂא עַכְשָׁו, לֹא יוּכַל לִטְעֹן שֶׁלֹּא יָדַע מַה כָּתוּב בַּכְּתֻבָּה וְשֶׁאֵין הוּא בָּקִי וּמֵבִין בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי, שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁחָתַם עַל הַכְּתֻבָּה, אוֹ אֲפִלּוּ אִם לֹא חָתַם, כֵּיוָן שֶׁחָתְמוּ הָעֵדִים בְּפָנָיו עַל הַכְּתֻבָּה וְיָדַע שֶׁמִּתְחַיֵּב בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ, הֲרֵי סָבַר וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַחִיּוּבִים בַּאֲשֶׁר הֵם.
{כך פסק הרשב"א בתשובה סימן תרכ"ט ומובא בב"י וכן הוא בתשובה המיוחסת לרמב"ן סימן ע"ז. וכן פסק מרן השו"ע בחושן המשפט סימן מ"ה סעיף ג´ "הודאה בחתם ידו והשטר בגופן של עכו"מ, והדבר ברור שאינו יודע לקרות ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מכל מקום מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו".
וכן פסק עוד מרן השו"ע בחושן המשפט סימן ס"א סעיף י"ג "מי שטען על כתובת אשתו שהיה עם הארץ ולא הבין כשקרא החזן הכתובה והתנאים אין שומעים לו".
ומובא כל זאת בשו"ת יביע אומר חלק שלישי אבע"ז סימן י"ג ומוסיף שם הרב שמהר"מ די בוטון מפרש בדעת רבנו מאיר שאמר שנאמן החתן בזה, שאינו נאמן על סכום הכתובה שהתחייב לכלה, שבזה מסכים הוא לרשב"א ושאר ראשונים שאין החתן נאמן לומר לא ידעתי בסך כמה התחייבתי, אלא לטענת רבנו מאיר נאמן החתן לטעון שלא הבין תנאים שנכתבו בכתובה, וכאמור על חיובו בסכום הכתובה לית מאן דפליג.}