נימוקי יוסף על מנחות· רבנו יוסף חביבא
דף ט:
רוצצות. שנוגע המשאוי בתפילין ומרצצן:
ארבעה קבין. הוא משאוי גדול ויגיע על התפילין ומרצצן:
אפילו מטפחת. מקופלת דרך משאוי אבל כל שהוא דרך מלבוש ליכא שום איסורא:
הנכנס. לצורך נקביו:
גוללן וכו'. שיכרוך אותם ברצועותיהם ואין צריך שישימם בכיס שלהם כיון שעדיין צריך להניחם בראשו אחר שיצא:
ואוחזן בימינו. ויהיו מכוסין בבגדו כנגד לבו כדי שיזכור אותם ולא יפשע בהם:
ומקנח בשמאל. דבלאו הכי אסור לקנח בימין מפני שמראה בה טעמי תורה:
בלילה. שאין רשאי ללבשן:
כיס טפח. דכל דבר שיש בו טפח הוא מקום חלוק לעצמו כדאמרי' לענין אהל:
קבוע. שהוא במקום גבוה או יש שם חפירה:
ליכא ניצוצות. כשמשתין מים לפיכך התירו לאוחזן בבגדו ובידו:
עראי. משתין מעומד ואיכא ניצוצות של מי רגלים שניתזות על רגליו ומצוה לשפשף שלא יראה ככרות שפכה ושמא ישפשף ביד ימינו רגלו הימנית ובשמאלו רגלו השמאלית:
חולי מעים פטור. גזירה שמא יפיח בהם:
חולץ תפיליו. ומניחן בכיס שלהם שמא ישתכר בתוך הסעודה ושוב לא ילבישם:
עד זמן ברכה. ואם לא נשתכר ילביש אותם כיון שגמר לאכול אע"פ שלא בירך עדיין ברכת המזון:
וצר ביה. דאיכא הזמנה ומעשה מיקרי תשמיש קדושה: