אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורה קמא· רבי שמואל הלוי סג"ל

שבעה סימן מ

שבעה סימן לט

נוסח שטר עסקא:

מ:

אנחנו ח"מ מודים בהודאה גמורה וח"י דלמטה תעיד עלינו כמאה עדים כשרים ונאמנים איך שאנחנו הח"מ קבלנו מכמר פב"פ מאה זהובים שבכל זהוב ט"ו פ"ץ מזומנים בתורת עסקא להתעסק בהם על אחריותו וטובתו ותועלתו עד שיעלה ריוח ק' זהובים וכל מובחר וטוב עסק שיזדמן לנו הש"י יהיו מעותיו של פ' הנ"ל קודמין למעותינו עד שיעלה מהם ריוח כנ"ל ומאז ואילך יהיו בידינו כל סך קרן וריוח הנ"ל בתורת הלואה גמורה על אחריותינו וטובתינו ותועלתינו הן לריוח הן להפסד ח"ו עד זמן פלוני שאז מחוייבים אנחנו לשלם לו או לב"כ כל סך קרן וריוח כנ"ל במעות מזומנים ובמטבע טובה העוברת לסוחר ובלי שום סחורה בעולם ואף אם יהי' לנו שום סחורה בעולם מחוייבים אנחנו לטפל ולמכור את כל אשר לנו אפילו בחצי שויי' כדי לפרוע לבעל השטר או לב"כ הכל במזומנים לזמן הנ"ל כפי מה שיאמר בעל השטר וכו': (שטר עסקא שתיקן הגאון מהו' מענדל ר' אביגדרש אב"ד ור"מ דק"ק קראקא בהיתר הריוח כאשר נמצא בת"ש ד"ק):

מ אנחנו ח"מ מודים שקבלנו מזומנים מיד פב"פ א) בעסקא לטובתו ואחריותו וכל עסק טוב וסחורה טובה שיזדמן לידינו בהם יהיו מעותיו קודמין למעותינו וככה נתנהג תמיד עד שיעלה ריוח מהן סך פלוני ובלבד שלא נעשה חובות מדמי עסקא הנ"ל ואם לפעמים נצטרך ליקח לצרכינו מדמי העסקא לא יהיו נקראין ב) שולחין יד בפקדון ומיד שיעלה ריוח כנ"ל אזי מאותה שעה והלאה יהיה כל המעות קרן וריוח בידינו הלואה גמורה עד זמן פלוני ואז מחוייבים אנחנו לטפל בכל מה שיש לנו למכרו ואפי' בחצי שויי' כדי לפרוע לבעל השטר ולב"כ במזומנים כנ"ל לזמן הנ"ל כפי מה שיאמר בעל השטר או ב"כ בדיבור הקל עלינו לפרוע בגוף החוב ואין אנו ולא שום אדם נאמנים לומר פרוע הוא או מחול הוא שטר זה כולו או קצתו ולא שום טענה הגורעת כח שט"ח זה אפילו בשבועה חמורה ואדרבה בעל השטר וב"כ נאמנים עלינו ועל ב"כ בדיבור הקל בלי שום אלה ושבועה לומר שהיה איזו הפסד ואחריות במעותיו של בעל השטר אם לא בעדים כשרים ואם יעידו עדים כשרים שהיה הפסד במעותיו של בעל השטר הנ"ל אין אנו נאמנים לומר שהיה זה טרם או קודם שעלה ריוח הנ"ל אם לא בשבועה חמורה כמו ג) שיחמיר עלינו בעל השטר וב"כ וכן אין אנו נאמנים לומר שלא הרוחנו כלל במעותיו של בעל השטר או לומר שלא עלה ריוח כנ"ל ושעסקנו בעיסקא באמונה אם לא בשבועה חמורה כנ"ל וכ"א מאתנו ח"מ נעשה ע"ק בעד חבירו ויד בעל השטר על העליונה וקבלנו מבעל השטר פב"פ סך פלוני בשכר עמלינו ומזונינו כל הנ"ל קבלנו עלינו ועל יורשינו אחרינו בח"ח ובשד"א לאשר ולקיים ואם נעבור מחוייבים אנו ליתן קנס לצדקה חומש הקרן נעשה היום יום וכו':

א בעסקא כתב הגאון בעל הדרישה בתקנותיו שתיקן בלובלין ביריד גראמניץ שס"ז והמה בכתובים וז"ל מותר אדם לומר לחבירו הא לך ק' זהובים בעסקא פלגא באגר ופלגא בהפסד ואם תאמר שהפסדת או שלא הרווחת במעות אז תשבע לי שבועה חמורה כדין שבועת השותפין וצריך ליתן לו שכר טרחו ועמלו מיהו אפילו בכל שהוא סגי כשהתנה עמו בתחלה העסק על כך ונתרצה המקבל ושמעתי שיש נוהגין שאין נותנין לו שכר עמלו כלל אלא שאומר הנותן להמקבל בתחלת העסק הברירה יהיה בידך ליתן לי חצי הריוח או ליתן לי כ' זהובים ממאה והמותיר פלגא בהפסד ותלתא באגר דמותר וא"צ ליתן לו שכר עמלו כמבואר בגמרא ולאו דוקא תלתא באגר דאז המקבל נוטל תרי תלתא באגר אלא אפילו אמר ריוח עשירית העסק יהיה בשכרך דמותר וא"צ ליתן לו שכר עמלו ומזונו כמ"ש ב"י בי"ד ריש סימן קס"ג ובש"ע שם ולעד"נ דאין הנדון דומה לראיה דהתם אם יהיה ריוח יהיה מה שיהיה נוטל מהרויח עכ"פ עשירית העסק משא"כ בזה דאם לא יהיה הריוח יותר מארבעים זהובים אזי חולקין יחד ארבעים זהובים ובזה לא מצינו דהתירו וזה דומה להא דגרסינין בפרק א"נ ריש דף ס"ט וז"ל אמר מותיר שליש בשכרך ופרש"י התם עגל למחצית שכר ולהפסד וא"ל מה שיבא יתר על שליש דמיו יתר של עכשיו טול בשכרך וכל השאר נחלק בשוה מותר ושמואל אמר לא מצא מותיר שליש ילך לביתו ריקם אלא אמר שמואל קוצץ לו דינר ומקשינין עליה דרב וז"ל וסבר רב דאין קוצצין לו דינר והאמר רב ריש עיגלא לפיטמא מאי לאו דאמר ליה מותיר שליש בשכרך ופרקינין לא או מותיר שליש בשכרך או ריש עיגלא לפיטמא ואיבעית אימא כי אמר רב מותיר שליש בשכרך מותר כגון דאית ליה בהמות דידיה דאמרי אינש גביל לתורא גביל לתורי פרש"י באותו טורח שאתה מטריח להאכיל שור א' יכול לטרוח לפני שוורים הרבה וכתבו הרי"ף והרא"ש ע"ז והלכה כרב באיסורי וכלישנא בתרא ע"כ הרי דאפילו לרב אינו מותר אא"כ יש לו עסק אחר ולא קמבטל מינה מחמת שותפת וכו' וכמ"ש הרא"ש גם לפני זה גם התוספת שם עוד טעם אחר וז"ל אמר רב מותיר שליש בשכרך מותר וא"ת והא צד א' בריבית הוא וי"ל דהכא אקילו רבנן משום דשכיחי מותיר שליש עכ"ל הרי לפנינו דס"ל דכ"ע אפילו רב לא התיר בזה אם לא שיהיה לו עסק אחר דשכיחי טובא וכ"כ הנ"י שם בהדיא ע"ש וזה אינו אלא בפיטום עגל דידוע שכמעט כל המפטמין משביחין יותר משליש משא"כ במשתתף בעסקא דאינו בטוח על הריוח כ"כ יותר מארבעים זהובים למאה וגם אין לו עסק אחר אלא זה לכן נלע"ד כמו שכתבתי וכן מוכח לשון הפוסקים דבעינין שיתן לו דבר ידוע בין יהיה ריוח או לא יהיה ריוח או שיבטיח לו שיתן לו ריוח מה מהריוח שיהיה על כל פנים והמותיר יחלוקו או שיקבל כליו הנותן פלגא באגר ותרי תלתא בהפסד ואף שבאם יהיה הפסד ג"כ לא יהיה שום דבר בעד טרחתו מ"מ כיון דכל עסקא עומד להרויח בו או להפסיד לפעמי' או שלא יהיה בו לא ריוח ולא הפסד כיון שמתנה עמו בתחלת העסקא שאם יהיה בו ריוח יקח בראש חלק עכ"פ או אם יהיה הפסד יהיה המחצה על המקבל והנותן מוותר עמו חלק טפי בהפסד וזה שכרו ואם לא ירויח ולא יפסיד אזי אין כאן צד ריבית מה שאין כן בנדון דידן כיון דאף אם הרויח לא יהיה להמקבל יתרון בהריוח עד שירויח יותר מארבעים זהובים בזה לא מצינו צד היתר. ויש נוהגין היתר ומתנין בתחלת העסק בענין דאומר לו הנותן להמקבל אם תרויח יהיה הברירה בידך ליתן לי חצי הריוח או כ"ז ממאה ואם תפסיד יהיה הברירה בידי לקבל עלי חצי הפסד או כ"ז ממאה דהוי קרוב לשכר ולהפסד ונותנין לו שכר עמלו. ויש נוהגין להחמיר בזה דזה הוי קרוב לשכר ורחוק להפסד דאם נגנוב או נאבד או כיוצא בזה דיהא ההפסד בכל הפסק ולא יקבל עליו הנותן הפסד אלא על כ"ז ממאה והוא רחוק להפסד משא"כ בריוח שאינו ריוח גדול כל כך ולעד"נ שהמקיל ועושה כסברא הראשונה לא הפסיד ואם ירצה הנותן יאמר למקבל אני מתנה עמך שלא תתעסק אלא בעסק פלוני כגון אבנים טובות ואם המקבל הוא מלוה בריבית יאמר לו לא תלוה אלא על כס וזהב ותטמנם בקרקע דוקא ואע"פ שידע הנותן או המלוה שבודאי יקיים התנאי מ"מ מותר להתנות עמו זה התנאי ויאמר לו ג"כ אם תעבור התנאי ותפסיד ההפסד כולו עליך ואם תרויח תתן לי עכ"פ כ' זהובים או חצי הריוח כנ"ל וכמבואר בטח"מ בשליח ששינה ואע"פ דשם כל הריוח למלוה כאן לא ביקש הנותן מתחלה אלא חצי הריוח משא"כ התם אף אם שינה והרויח אין לו אלא החצי וההיתר זה מכל הפוסקים והמקבל מותר לשנות לכתחלה כמ"ש בח"מ סימן ל"ב וכתב הטעם כיון אם לא שונה הוי ליה קרוב לשכר ולהפסד איהו דאפסיד אנפשיה ואפילו אם לא פירש לו שאם תשנה יהיה כל ההפסד עליך וכו' דינא הכי כמבואר שם סימן קס"ג מיהו מהני באמר ליה כן בפירוש שלא יוכל המקבל לחזור בו מלעסוק בו בתורת. עסק בשותפות ולומר בפני עדים לעצמי אני עושה דאם אמר כן הדין עמו דמקרי שולח יד והשולח יד דינו כגזלן דמשלח בשעת הגזילה משא"כ אם התנה בפירוש והוא קיבל עליו זה דתו לא מצי למימר הכי דכל תנאי שבממון קיים ומתנה שומר חנם להיות כשואל וכיוצא בזה כתב בתשובת מיימוני דשייכי לספר משפטי' והביאו מר"מ ז"ל בש"ע סימן קפ"ז סעיף ה' דצריך להתנות דאם לפעמים יטול קצת מעסק לצרכו שלא יהא מקרי בזה שולח יד בפקדון יחזור ויזכיהו למפקיד ע"י אחר ומוסיף מור"מ ז"ל וכתב שם וז"ל נהגו שלא להקפיד בכך מסתמא הוי כאלו התנו עמו דמי עכ"ל הגאון בעל הפרישה ז"ל:

ב שולחין יד וכו' עיין סוף סעיף הקודם וכתב עוד הגאון ז"ל וז"ל וממה שכבתי לעיל נשמע ג"כ דגם בדרך זה שאמר ליה עסוק בתחלה לטובתי ועל אחריותי לבד עד זמן זה ויכול להתנות עמו דבאותו זמן לא יעסוק לו אלא בעסק פלוני לבד ויסמניהו או ישמריהו דוקא במקום סוב ומשומר ואם ישנה הוי ליה כשליח המשנה וכנ"ל וכל הדרכים הנ"ל הרשות בידו לומר להלוה או למקבל לא תהיה נאמן עלי לומר שהפסדת כ"א שיעידו עדים כשרים על ההפסד ועל הריוח אני מאמינך שבועת השותפין כנ"ל כ"כ בת"ה סי' ס"ב ושם הפריז על המדה וכתב דיכול להתנות אף אם תהיה לך ק' עדים לא תהיה נאמן לומר לא פשעת והיזקת בידים כ"א שיעידו על זה הש"ץ והשמש המצויין בעיר וגם התיר על הלוקח אפילו רבית קצוצה והוא שיאמר מקבל אני עני כל אחריות שבעולם כל זמן שהעסק בידך אם לא שתפסיד בידים ואתה תתן לי ככלות השנה ך' זהובים ריוח עכ"פ ולא יהיו נאמנים עלי לומר שלא הפסדת בידים כ"א הש"ץ והשמש שבעיר וכתב דזו מותר משום דאין כאן מלוה ולוה כ"א המשלח ושליח כיון שיקבל עליו כל אחריות שבעולם ומתנה שומר חנם להיות כשואל ע' שם. ומור"ם הביאו בד"מ שלו סי' קע"ז וכתב שם אעפ"י דפקפק מהרא"י בעצמו ע"ז בסוף התשובה נראה דלא פקפק כ"א על מה שכתב דיוכל להתנות שלא יהא נאמן אלא הש"ץ והשמש וגם מה שהתיר עי"ז אפילו רבית קצוצה כנ"ל דזה יש לאסור הא אם אינו מבקש רבית קצוצה אלא שאם מרויח יתן לו ד' זהובים או חצי הריוח מותר אפי' לא האמין כ"א לש"ץ ולשמש וכ"ש אם מאמין גם לשאר עדים שיעידו שהפסיד וכתב ג"כ ראיות הנ"ל דיכול להתנות תנאי כאלו שיהא קרנו בטוח עכ"פ כיון דאינו מחנה תנאי על הריוח שיעלו לידו עכ"פ במקום שיש מלוה ולוה כנ"ל וע"ש ובד"מ מוכח מדבריו דגם הוא הסכים למה שאמר דיכול להתנות שלא יהא נאמן על ההפסד כ"א בעדים ועל הריוח בשבועה ודע שממה שכתב מהרא"י דיכול להתנו' שלא יהא נאמן אלא הש"ץ והשמש יש ללמוד ממנו דה"ה שי"ל שלא יהיו נאמנים אלא שנים הדרום מאה פרסי מהן אף שאו אפשר שיעידו ע"ז וטעות הוא בידם שהרי שם בת"ת קאי אמלוה בריבית שהם מצויים להיות עסקיהם בעיר אף הש"ץ והשמש מצויין בעיר ואפשר להודיע להם מה שאירע לו הפסד אלא שהקיל במה שכתב שלא יהיו אחרים נאמנים על זה אלא הש"ץ והשמש ודוק שם בלשונו ותמצא כן ויש מפקפקין בדבר זה דיתנה עמו שלא יהא נאמן לומר שיפסיד כ"א בעדים מכח מה שראו מה שבכתב הגאון מהרמ"י ז"ל בעט"ז שלו בסי' קס"ז שקרא תגר על המתנים שלא יהא נאמן כ"א בעדים וכתב שנשתבש המורה שתיקן נוסח השטרו' בדרך הזה ואני אומר שלא ראו יפ"ה במ"ש הגאון רמ"י ז"ל כי הוא כתב בהדיא ושינה ושילש בדבריו שם דאין חולק בזה אלא על אשר מתנין שלא יהא נאמן לומר שלא הרויח כ"א בערים ובזה ודאי יפה כיון להטעמים שכתב שם ואשר כתב שם שראה מורה א' שתיקן נוסח השטר בענין זה שטעות בידו לא כיון על הטופס בקראקא ע"פ הגאון מהר"ר מענדיל ז"ל (הוא הנוסח אשר לפניך) כי באותן השטרו' לא נדפס אלא שלא יהא המקבל נאמן על ההפסד אבל על הריוח האמינו ג"כ בשבועה אלא כוונות רמ"י הוא למה שראה שהנהיג מהר"ר מענדל בהיותו אב"ד בק"ק לאדמיר שלא להאמין הלוה גם על הריוח כ"א בעדים ותיקן כן הנוסח בשטר עד אשר הביאני ה' להיות אב"ד בק"ק לאדמיר וראיתי נוסח שטרו' ומחיתי בידם מלכתוב ולהתנו' כן מטעמים שכתב רמ"י נר"ו וכתבתי למהר"ר מענדיל ז"ל שהוא כשגגה היוצאה לפני השליט ולבסוף הודה ותיקן כן הנוסח הנדפס בק"ק קראקא נאמנו' בעדים דוקא על ההפסד ובזה מודה הגאון מהרמ"י נר"ו כי כן מוכח מת"ה הנ"ל והביאם שם ותמצא כדברי עכ"ל:

ג כמו שיחמיר עלינו וכו' כתב עוד הגאון בעל התקנו' הנ"ל וצריך שיאמין ג"כ המלוה או הנותן בזה ללוה או למקבל על שבועתו באמרו שלא היה לו ריוח אלא כך וכך או שהיה כו הפסד ואין להם לבא על הלוה או המקבל בתחבולות כגון לומר השבע לי בין אשרי ובא לציון בב"ה וכיוצא בזה באופן שימנע בודאי מלשבע ויצטרך ליתן לו ריוח או לפחו' לא יהיה להנותן או להמלוה הפסד אלא ישבע לו שבועה חמורה בנק"ח או לפעמים בפתיח' אה"ק וכדין שבועו' השותפין שמחמירין בה לפי הענין ואם נחשד הלוה או המקבל בענין שישבע לשקר אזי ימנע בתחלה ולא יעשה עמו הלואה או עסק וגם צריכין עניינים הללו להיו' מבוארין בשטר הלואה או עסק איך שיקבלו למחצית שכר והפסד ושנתן לו שכר עמלו ושהאמינו על שבועתו ואם ממרני הוא יכתוב על גבי הממרני כן וידעו ויבינו זה הלוה או המקבל ומיהו אם אינו רוצה זה לגלות ללוה או למקבל שיהא נאמן בשבועה יכול להסתיר ממנו הדבר אבל עכ"פ יסכים בדעתו להאמינו בשבועה כשיהיו חולקים ביניהם. עכ"ל:

הן אלה קצת דרכי היתר הריוח בעסקא שתיקן הגאון בעל הסמ"ע והדרישה ופרישה ז"ל וגם בדיני ריבית אכתוב קצת מדבריו וגם שם אפס קצהו תראו וכולו לא תראו מכמה פעמים גם כי הרב הגאון ז"ל כיסהו ואני איך אגלהו ומ"מ זה שכתבתי לא כתבתי רק כדי שידע הקורא באמת יצו תל מה סובב צירי גלגל תנועי נוסח של הגאון מהר"ר מענדל הנ"ל וכי יש לו מנהיג שמנהיגו במערכה. ע"פ הדין וההלכה. שמורה בכל וערוכה. ולא יבא המורה לידי מבוכה. וכי הגדולים הנ"ל קבעו בו מסמורת. לברית מסורת. לתת מחיה לבני ברית קבעום לדורו'. ולהתענג נפשם בדשן. הגאון בעל תרומ' הדשן. ואין בהם נפתל ועיקש רק כל דרכיהם דרכי נועם. ואם ילעיגו על התירם המוקצים לשפלות שבעם. קורא אני עליהם כי ישרים דרכי ה' צדיקים ינכו בם ופושעים יכשלו בם:

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורה קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה