נחלת שבעה מהדורה קמא· רבי שמואל הלוי סג"ל
שבעה סימן לח
בזה הטופס אסיר קמשונים וגמגומים. משטר אפטרופס. שמינו אבי יתומים): לח זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים ח"מ בכך וכך בשבת וכו' למנין שאנו מנין וכו' איך שבא ר' פב"פ ואמר לנו הוו עלי עדים כשרים ונאמנים א): וקנו ממני בק"ג אגב סודר מעכשיו וכתבו בכל לשון של זכות וכו' ואף חתמו ותנו ליד ר' פב"פ להיות בידו וכו' ובדעת שלימה ומיושבת והנני מודה בפניכם היום כמודה וכו' ב):
מיומא דנן ולעלם והנני מודה ומצוה ואומר שאם ח"ו יגיע זמני לפטור מן העולם הזה ויהיה לי באותו זמן יתומים קטנים עד בני ח"י שנה והם צריכין לאפטרופס לישא וליתן בעד כל א' בחלק ירושתן אז יהא כמר פלוני הנ"ל ממונה מפי מעכשיו למורשה ואפטרופס על כל נכסי שיגיע לחלק ירושה לכ"א מיוצאי חלצי הקטנים עד שיהיו בני ח"י שנה כנ"ל ומצורף עמו יהיה כמר פ' גם אותו מניתי מפי להיות אפטרופס ויתעסק בירושת היתומים הנ"ל רק שרא יעשה א' שלא ברצון וידיעת חבירו אך יהיו שניהם ביחד רשאים ושליטים לישא וליתן להכניס ולהוציא באותן הנכסים הנ"ל לצורך יוצאי חלצי הקטנים כפי כל רצונם רק האפטרופסים יתנו חשבון לפני פב"פ ולא יהיה כח בשום שאר בני אדם לדחותם מהכח שנתתי להם או למחות בידם לעשות דבר קטן או גדול או לגרוע כחם כמלא נימא רק עשייתם יהיה בעשייתי ופיהם כפי ודיבורם כדיבורי ויהיה להם כל דין תועלת אפטרופס. אח"ז שילך א' מן האפוטרופסים לעולמו אז יהא כח ורשות לכמר פ' להעמיד אחר בחריקאי וגם מי שיבחר יהא לו כח והרשאה זו שלא יעשה א' שלא ברשות חבירו רק יהיה יד שניהם שוה כא' לישא וליתן לטובת היתומים כאשר נראה להם ושום אינש לא ימחא בידם כנ"ל רק יתנו כל שנה חשבון כנ"ל וכשיגיע א' מבניי לכלל שראוי להינשא ויזדווגו ברצון האפוטרופסים אזי יתנו לאותו בן מבניי חלק הראוי לו. ומעכשיו נתתי לפב"פ ולפב"פ הנ"ל ד' אמות קרקע בחצרי במתנות בריא ולא במתנות שכ"מ ואגב ואגבן ק"ס הנ"ל הרשיתים ומניתים והשלטתים מורשים ואפטרופסים ואנטלר על כל נכסי כנ"ל וכו' (ויכתוב יפויין ושופרי דשטרי כרצונו): א וקנו ממני ש"מ שצוה פלוני ופלוני יהיו אפוסרופסים על נכסיו וקנו ממנו דבריו קיימים ואין צריך בזה יפוי כח ב"י ורמ"א בסי'. י"ז ומיהו צ"ע איך יש לתקן שלא יהא קנין דברים וכתב הטור וש"ע סימן רנ"ג ש"מ שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירו' דקל זה לא אמר כלום שלא הקנה להם דבר שיש בו ממש וכו' רק צריך שיאמר תנו לית לפלוני כדי שידור בו עד זמן פלוני והכי איתא בטור וש"ע סימן וי"ב הרי אפי' בש"מ לא הקילו לענין קנין דברים וצריך שהקנין יש לו על מה לחול ואין לומר דהוי כמו שאמר השכ"מ תנו שטר זה לפלוני דאין צריך כתיבה ומסירה זה אינו דא"כ למה צריך קנין כלל וע"כ נ"ל דלפחו' יש לכתוב לו ד' אמו' קרקע ואגבן ואגב ק"ס ממנה אותו אפוטרופא אמנם אין צריך לזה לפי מה שהבי' הב"י בסי' רכ"ה בשם הרמב"ן והרשב"א הביאו מהר"י כ"ץ סימן ס"ז שמחלקי' דוקא כשקנו ממנו. דירת בית מתחלה ולא אמר מקודם הקנין כלום אבל אם מתחלה אמר אני נותן לו דירת בית ואח"כ קנו ממנו כמו שכתוב בתנאים וקנינא מיניה על כל הנ"ל אלימא ק"ס כאלו אמר בית לדור בו עכ"ל וא"כ אין לחוש בשום מקום לקנין דברים מאחר שהוזכר בשטר למעלה אותו דבר שרוצה להקנותו ואח"כ הק"ס וכתב אח"כ וקנינא שחוזר על שלמעלה ואלימא ק"ס כאלו אמר תחלה בלשון המועיל ועיין בש"ת דברי ריבות סימן קי"ט:
ב דלא למיהדר גם פה נ"ל דלא לכתוב דלא בהשטא' אף אם ממנה אפוטרופסים זמן ארוך קודם מותו מ"מ כיון שזה מגיע אל מה שיגיע אחרי מותו בודאי לא מכוין להשטו' בשעה שזוכר יום המיתה וכן דלא בהשטאה נמי לא שייך למכתב כאן וקצת ראיה לדברי מתשוב' מהר"ם במרדכי פרק י"נ ופרק מי שמת דנקרא מצוה מחמת מיתה אם הזכיר הבריא לשון מיחה עכ"ל וא"כ במתנו' בריא שהזכיר יום המיתה ומסדר בין בניו איך יתנהגו בנכסיו לאחר מותו הוי מצוה מחמת מיתה וא"כ גם מהאי טעמא אין צריך לכתוב דלא בהשטאה דמ"ש ואף אם נאמר דלית הלכתא בהא כמהר"ם כמ"ש בסימן הקודם תשובת מהרי"ק ומהר"ם פדואה מ"מ לענין זה דלא שייך ביה השטאה הוי שפיר מצוה מחמת מיתה וקרוב הדבר שבזה גם מהרי"ק ומהר"ם פדואה מודים שוב מצאתי בתשוב' מהרי"ל סימן ע"ט כתוב בפשיטו' בשם מהר"א בג' מקומו' דאף הבריא שאמר אם אמות חשיב מצוה מחמת מיתה. ועיין בהג"ה רמ"א בא"ע סימן ק' סעיף א':
קטן שנתן מתנה אעפ"י שיש לו אפוטרופס מתנתו מתנה ריב"ש סימן תס"ח ומה"י כ"ץ סי' י"ד:
כתב המרדכי פרק י"נ מי שצוה לאפוטרו' בע"פ וגילה דעתו מצוה לד"ה ומה שיעשה האפוטרופיס יהא עשוי וכתב עוד בשם הרשב"ם דכיון שמינוהו לאפוטרופי' מחיים בכל נכסיו מקרקעי ומטלטלי לרבו' ולמעט אפילו בעדים פיו כפי ועשייתו כעשייתי נראה שיכול האפוטרופיס לרבו' ולמעט דמצוה לד"ה ודברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי והרי השליטו בחיים על כל נכסיו לטובת היתומים ואעפ"י שלא פירש לו כמה יתן לכל אחד ואחד עכ"ל ואעפ"י שכתב רמ"א בהגה בסי' ר"ץ מי שהיה לו אפוטרופיס על נכסיו ומת אין מניחין אותו אפוטרופיס על היתומים וכו' אלא סמוך למיתה קיצר הרב רמ"א במובן וז"ל הרא"ש כלל ס"ב דין א' אדם שמינה אפוט' בחייו על נכסיו (פירוש פוקטור בלעז) ומת אינו אפוטרופ' על נכסי היתומים אלא ב"ד ימנו וכו' כי דבר ידוע הוא ומצוי הוא דאדם מאמין נכסיו לאחד ואינו ירא שיעשה לו עול לפי שהוא ירא ממנו וגם אדם בקי ומכיר בנכסיו מרגיש אם יעשה לו עול אבל אינו נאמן בעיניו להשליטו על ממון יורשיו עכ"ל וא"כ לא פליג הרא"ש על הא דהרשב"ם: