אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורה קמא· רבי שמואל הלוי סג"ל

שבעה סימן כא

שבעה סימן כ

בחסד עליון ואהבתו. סדרתי נוסח סילוק לאיש מנכסי אשתו:

כא ועתה אזכור. נוסח ודיני שטר חצי זכר נוסח שטר חצי זכר:

זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים ח"מ בכך וכך וכו' איך א) שבא לפנינו ר' פב"פ ואמר לנו הוו עלי עדים וכו' וקנו ממני וכו' ואף חתמו ותנו ליד בתי מרת פ' שהיא אשת כמר פב"פ להיות לה וליוצאי חלציה שיהיו לה מבעלה הנ"ל לעדות לזכות ולראיה איד שרציתי ברצון נפשי הטוב שלא באונס והכרח כלל כי אם בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה ומיושבת והנני מודה בפניכם היום כמודה בפני ב"ד חשוב וראוי בהודאה גמורה שרירא וקימא דלא בהשטאה ודלא בהשבעה ודלא למיהדר ביה מיומא דנן ולעלם איך שיש בידי ממון בתי הנ"ל ב):

אלף הגריים שהם ג' אלפים זהובים רייניש שבכל זהוב ט"ו פ"ץ שהלוית אותם לי מידה לידי במזומנים והרי הם עלי ועל יורשי אחרי בחוב גמור ואמתי ברשו ובהלואה גמורה ומחויב אני לשלם סך הנ"ל לבתי הנ"ל או ליוצאי חלציה שיהיו לה מבעלה הנ"ל ע"פ תנאים המבוארים כשטר זה וכך התניתי עמה שזמן פרעון חוב הנ"ל לא יחול עלי ולא יגיע אלא שעה אחת קודם מותי וכשיגיע זמן ההוא אין אני שואל ומבקש זמן אחר כלל רק שמחויב אני וב"ב אז לשלם כל סך הנ"ל לבתי הנ"ל או ליוצאי חלציה שיהיו לה מבעלה הנ', או לב"כ במעות מזומנים דוקא ובמטבע טובה דוקא העוברת לסוחר ובלי שום סחורה בעולם (ואף כשיהיה לי שום סחורה אפילו טובה מאוד מחויב אני או יורשי אחרי וכל ב"כ לטפל בה ולמכרה אפילו בפחות מחצי שויה כדי לשלם החוב הנ"ל במזומנים דוקא) גם מחויב אני לשלם כל הוצאות והזיקות שיגיעו מחמת עיכוב פרעון חוב הנ"ל ככל אופן גוף החוב ואין אני ולא שום אדם בעולם נאמנים אפילו בשבועה חמורה לטעון שום מענה בעולם הגורעת כה שטח"ז רק אדרבה בתי הנ"ל או יוצאי חלציה שיהיו לה מבעלה הנ"ל וכל באי כחה יהיו נאמנים נגדי ונגד יורשי אחרי ונגד כל באי כחי בדיבור הקל בלי שום אלה ושבועה ובלי שום קבלת חרם לומר שט"חז זה אינו פרוע ולא נמחל שעבודו לא כולו ולא מקצתו וגם על ההוצאות ועל ההזיקות הנ"ל ועל כל שאר ענייני החוב הנ"ל על הכל יהיו נאמנים לעולם הן לפני זמן הפרעון הן כזמן הפרעון הן לאחר זמן הפרעון עד דנכתב עליו תברא בשני עדים כשרים או עד דנקרע קרע ביד וכל ג):

נכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למקני נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון חוב הנ"ל מנאי ואפי' מן גלימא דעל כתפאי בחיים ובמות מן יומא דנן ולעלם. אכן תנאי זה התניתי עם בתי הנ"ל שכשיגיע זמן פרעון הנ"ל ויאותו בני הזכרים לירד לנחלה ולחלוק עזבוני יהיה הברירה ביד בני הזכרים לשלם לה חוב הנ"ל או ליתן לבתו הנ"ל או ליוצאי ד): חלציה שיהיו לה מבעלה הנ"ל וכנ"ל או לב"כ חצי חלק זכר כן פשוט מכל נכסי שימצאו לי בעת ההיא ה):

בראוי ומוחזק מאשראי ומטלטלין ומתכשיטין שיהיו לי אז חוץ מספרים וקרקעות אזי כשיתנו לה החצי חרק הנ"ל הם פטורים מלשלם לה סך הנ"ל אע"פ שלא יגיע אותו חצי חלק לכדי ערד סך הנ"ל מ"מ יהא המותיר מתנה ביד יורשי אחרי שלא לתובעם לעולם כי ע"מ כן נמסרו המעות לידי מעיקרא אכל אם יעברו יורשי שלא יתנו לבתי הנ"ל או לי"ח כנ"ל החצי חלק כנ"ל כשירדו לנחלה לחלוק אז יעמוד כל השח"ז בתקפו שמחויבים לשלם לה כל סך הנ"ר עד גמירא. גם הותנה שלא יועילו שום ז) פטורין ומחילה על שט"ח זה מבתי הנ"ל או מב"כ אם לא כשיהיה מרצון בעלה הנ"ל גם קבלתי עלי בח"ח ובשד"א ובת"כ כפועל ע"ד רבים ובפרט ע"ד פלוני חתני הגל שלא אתן שום ח) שטר לשום אדם בעולם כדי להבריח או להפקיע כח שטר זה כשום תחבולה וערמה בעולם. וכל התנאים הנ"ל הותנו בתנאי כפול בהן קודם ללאו ובתנאי קודם למעשה ובדבר שאפשר לקיימו ממש כתנאי בני גד וב"ר לכל הלכותיו. וכל הא דלעיל קבלתי עלי ועל יורשי אחרי בחוב גמור לאשר ולקיים כל הנ"ל בח"ח ובשד"א ובת"כ כפועל ובק"ס כנ"ל וכל מודעי דמודעי ומודעי דנפקי מנו מודעא וכל עדי מודעי שמסרתי כבר או שעתיד אני למסור על שטח"ז כולם אני פוסל ומבטל לפניכם היום כביטול גמור ככל לשנא דאמרי רבנן דמבטלי בהון מודעות. ושטח"ז לא יפסול וכו' רק הכל יהא נידון ונדרש לזכות וליפוי כח ותועלת של בעל השטר ולעולם תהא יד בעל השטר על העליונה וידי ויד המערער על התחתונה ודברי המערער בטלין ומבוטלין וחשובין כחרס הנשבר שאין בו ממש וכטוען אחר מעשה ב"ד חשוב דלא יתעביד ליה דינא כלל לא בד"י ולא בד"א ותמיד יהא שט"ח זה בתקפו ובחזקתו כל זמן שלא נקרע קרע ב"ד או לא נכתב עליו תברא כתוקף כל שטרי חובות והודאות דנהגין בישראל העשוין כתיקון חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא וכו':

א איך שבא לפנינו. בפולין לא ראיתי לכתוב שטר חצי זכר על האשה רק על הבעל ובאשכנז נהגו שגם האשה אמה של כלה נותנ' שטר חצי זכר ור"ל אם תעדר האשה אחר מות בעלה והיא נוטלת כתובתה אם מתה אח"כ גם היא שתטול הבת מנכסי אמה ג"כ חצי חלק זכר ונוהגין לכתוב שטר אחד באשה והדר בעלה. אבל הרבה יש לגמגם בדבר דאפשר לטעו' מאחר שהוא בשטר אחד גם בקנין אשה והדר בעלה דהוי כחוב דעלמא שאם אין בעזבון בעלה כדי לשלם שצריכה האשה לשלם מכתובתה ויש מקום לטעו' זה דבלאו הכי יש בו מחלוקת אם הוא כמו חוב או ירושה או מתנה או מכר ונ"מ אם קודמת לכתובת אשה או אם כתוב' אשה קודמ' כמ"ש בסימן זה סעיף ד' ס"ק י' ולפחות אין לכתוב בלשון אשה והדר בעלה רק מן הבעל ברישא והדר קנין האשה שהרי בזה החוב לא שייך לו נתת רוח כו' ועוד יש לטעות דאף אם ימות הבעל תחלה שאינו גובה שט"חז עד שתמות גם האשה דהיינו שהולכין כל פעם אחר האחרון ואם אחד מן הזוג עדיין בחיים עדיין אין כח בשטר לגבות בו אבל יש נוהגין לכתוב על הבעל שטר בפני עצמו ועל האשה שטר בפני עצמה. אבל יש לדקדק בזה מי משלם שכר סופר שהרי כתבתי לעיל בכללים סי' א' דחיוב שטר חצי זכר על החותן שהוא הלוה לשלם שכר סופר וא"כ גם האשה החוייבת לשלם שטר השני ואין לאשה מה לשלם אם הבעל מקפיד דהכל הוא של בעלה והחוב שהיא חייבת בו אינו אלא לכשתתאלמן או תתגרש לכך ישאל הסופר לחתן אם הוא רוצה שטר בפני עצמו על החותן אז ישלם הוא שכר סופר כי אין לחמותו מה לשלם אם חמיו מקפיד ואם החתן מקמץ על שכר סופר אז יכלול הכל בשטר אחד ואם אח"כ יבא לידי קלקול וטעות אז אין על הסופר פשע כי הבעל הוא ידע ואשם:

ועוד נ"ל דאין לכתוב בשטר ח"ז שעל חמותו חוץ מספרים וקרקעות לפמ"ש הטעם בסי' זה סעיף ו' זה אין שייך בנכסי חמותו וא"כ אם כותב שטר ח"ז על האשה בפני עצמה אין צריך להתנות חוץ מספרים וקרקעו' דלא שייך טעם הסבת נחלה אצל נכסי האשה דאף שגבתה אותם בכתובתה מנכסי בעלה שהיו מאחיות אבותיו מ"מ כבר הוסבו למטה אחר במה שנתנו אותם להאשה בפרעון כתובתה ואם היא נישא' לאחר היא נותנ' אותן לאיש אחר לנדוניא ובפרט לדעת מהרש"ל בתשו' סי' נ' דפסק אם הגבהו לאשה בכתובתה קרקעו' ובתים ומקומו' ב"ה ואח"כ העשירו הבנים ואח"כ רוצים לסלקה במעו' ופסק דהשומא לא הדרי ואינם יכולים לסלקה במעו' וא"כ כבר בקל תוכל להסב למטה אחר וא"כ מכ"ש שתוכל להוריש מהם לבתה. ואפילו לדעת רמ"א שם ובתשובתו סי' ח' דשומא בכתובה הדרי מ"מ כל זמן שלא פדאוה יורשים הקרקעות יכולה היא לעשות בהם כרצונה ועי' בח"מ סי' ק"ג ובא"ע סימן ק' ועוד שבלאו הכי איכא למ"ד בפרק יש נוחלין דף קי"א שהבן והבת יורשים בשוה בנכסי האם וע"כ אין להתנות חוץ מספרים וקרקעות: ב אלף הגריים כ"כ בפולין בכל השטרות ובאשכנז כמדומה לי שאין קבע לדבר והסופרים כותבין לפי אומד דעתם וכתב מהר"י כ"ץ מקראקא סימן ע"ד על עשיר מופלג שקבל ק"ס ליתן לבתו שער ח"ז ורוצה נכתוב כמנהג הסופרים אלף זהובים והוא עשיר גדול שמגיע על חלקו יותר עכ"ל וא"כ אפשר דסופרי אשכנז שאין עושין קבע לדבר כמה יכתבו אפשר שהוא מטעם זה כי הכל לפי עשרו:

ג וכל נכסין וקנינין. כתב מהר"י כץ בשארית יוסף סימן י"ב דאף על פי שכ' בשטר ח"ז שלנו שעבוד קרקעות אפילו הכי אינה גובא' ממשעבדי ונראה מדבריו שהטעם הוא מפני שאין החיוב דבר קצוב כי הא דמביא המרדכי פרק יש נוחלין הביאו רמ"א בא"ע סי' ק"ח על המתנה שנתן ראובן לחתנו וכתב לו שטר מתנה שיטול כאחד היורשים וכו' ופסק הואיל ולא היה מחייב עצמו סך ידוע רק שיטול כאחד היורשים ע"כ יכול ליתן מתנה כל ימי חייו ויוכל לקיים מתנתו במה שנשאר לו ואין החתן טורף אח"כ ממשעבדי עכ"ל וה"ה בשטר חצי זכר שלנו ואף ע"פ שבשטר ח"ז שלנו כתוב סך קצוב נראה דאינו כותב כך רק כדי שיהא החוב על מה לחול שלא יהא קנין דברים ומקנה דשב"ל לכן כותב בדוך הודאה שחיוב לה סך קצוב דבדרך זה יוכל לשעבד אפילו במה שאינו חייב כדאיתא בח"מ סי' מ' וכ"כ רמ"א בפי' בא"ע סימן ק"ת ועיין בהג"ה רמ"א בח"מ סי' רפ"א וכך נראה מדברי מהר"י כץ עצמו בסי' ס"ב וז"ל ומ"ש בשטר ח"ז סך קצוב העיקר הוא משום שאי אפשר להקנות הבת הירושה אלא באופן זה עכ"ל ואף ע"פ שכתבתי הנוסח שקבל עליו בח"ח ובשד"א שלא יתן שום שטר לשום אדם וכו' וכך פסק רמ"א בא"ע סי' ק"ח היינו אם רוצים בכיון להערים ולהפקיע ממנו השטר וכן נראה מלשון רמ"א שכתב אסור להערים וכו' ולא כתב בסתם אסור ליתן מתנה מנכסיו אלא ש"מ דוקא בדרך ערמה הוא דאסור וכן משמע מש"ת מהרי"ל סי' צ"ב אבל אם נותן מתנה שלא בדרך ערמה מ"מ מקיים השטר במה שנשאר לו ותדע דכן הוא דאל"כ דברי מהר"י כץ עצמו היו סותרין זה את זה שהוא עצמו כתב בסימן ס"ב שכותבין בשטר ח"ז שקבל עלין בא"ח ובשבועה דאוריי' שלא לבקש שום תחבולה בעולם לבטל כח השטר חוב זה ולהפקיעו ממנו ובסימן י"ב פסק כהמרדכי דהואיל וכתב סתם שיקח חתנו כאחד מבניו שיכול ליתן מתנה בחייו ולקיים השטר במה שנשאר לו בעת מותו וא"כ ה"ה בשטר ח"ז שלנו שיוכל ליתן מתנה בחייו ולקיים השטר במה שנשאר לו והסך הקצוב הכתוב בשטר הוא מטעם דפרישית אלא ש"מ דוקא בדרך ערמה הוא אסור וע' בש"ע ח"מ סוף סימן נ"ט ובסוף סימן צ' ובסוף סימן ק"ץ ובסימן רמ"ב ובטור א"ע סימן צ'. וא"ת הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות אין ה"נ שאם אין הב"ד יכולין להבין שיש ערמה בדבר דאין יכולת בידם לעשות דין על זה ולהפקיע המתנה מן המקבל מחנה בשביל שטר ח"ז זה וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך וכגון זה אין לדיין אלא מה שעיניו רואו' ועיין בתשו' מ"ב סימן ז' ובסוף סי' ע"ז. ומ"מ בודאי ירא לנפשו מעונש החרם ואי שדית ליה אגנובתיה דכלב' איהו דידי' עביד:

ד ליוצאי חלציה וכו' בת"ש ד"ק כתוב וז"ל התניתי עם בתי הנ"ל שאם ח"ו תעדר היא בחיי בעלה הנ"ל בלי שתניח זרע קיימא יוצאי חלציה או זרע זרעה שיהיו קיימין בזמן פרעון חוב הנ"ל אז שטר חוב זה בטל מעיקרא ויורשי פטורים לגמרי מלשלם החוב לא כולו ולא מקצתו כי ע"מ כן נמסרו המעו' הנ"ל לידי מעיקר' אבל אם תניח אחריה זרע יוצאי חלציה או זרע זרעה שיהיו קיימין בזמן פרעון חוב הנ"ל אז מחוייבין לשלם חוב הנ"ל ע"כ לשונו וקשיא לי דהא כתב מהרי"ו הביאו רמ"א בא"ע סימן צ' וז"ל שטר ח"ז שנוהגין בו האידנא שכותב האב לבתו ליטול בירושתו כחלק חצי זכר ואם תלך הבת בלי ז"ק יתבטל החוב ומתה הבת בחיי אביה והניחה זרע קיימא ומת הזרע ואח"כ מת אביה הבעל יורש כח אותו שטר מכח זרעו שירש אמו והוא יורש זרעו עכ"ל וא"כ קשה למה כתב שיהא הזרע דוקא קיימא בשעת הפרעון לכך נראה דאין לכתוב כך אם לא שהתנה כך בפירוש דכל תנאי שבממון קיים אבל מן הסתם אין לכתוב תנאי זה ואין לכתוב יורשיה יוצאי חלציה רק בסתם יוצאי חלציה ומכ"ש שאין לכתוב יורשיה סתם והטעם מבואר למעיין במהרי"ו הביאו רמ"א בח"מ סי' רפ"א:

ב אבל קשה לי למה יורש הבעל כח אותו שטר ולמה לא נאמר ג"כ שלא נתן רק ע"מ שתהנה בתו ולא אם מתה ולא נהני' לא היא ולא זרעה דהא בנדן כל זמן שלא בא ליד הבעל אפי' כמה שנים אחר הנישואים ואפי' יש לו בנים ממנה אינו זוכה בנדן מטעם זה ויש ליישב דהתם הטעם דאקני משום שתהנה בתו ולא נהנית וה"נ אקני לבת שפר ח"ז כדי שתהנה בתו והרי נהנימ דכל עיקר משום כך נתקן שטר חצי זכר כדי שתהא חביבה על בעלה כל שעה משום שהחתן רואה שחמיו נותן לו שטר ח"ז וכמעט מחשבו כבן וע"כ גם הוא יש לו חיבה יתירה לאשתו וכתב מהר"מ מינץ סימן מ"ז וז"ל אע"ג דאמר ליה שמואל לרב יהודא שיננא לא תהוי מעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא וכ"ש מברא לברתה וכו' מ"מ לא חשבינין העברת נחלה מהאי טעמא כדאמר ר' יוחנן משום רשב"י מפני מה תקנו רבנן כתובות בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כלבנו וכו' עד כי היכא דלקפצי עלה אינשי וזהו טעמא דידן דנותן שטרא ירושת לבנות באלו מדינות עכ"ל ואם כן גם לטעמיה דידיה הרי היא נהנית:

ג ועוד י"ל דהכא בשטר ח"ז הוי שטר הודאה שחייב לה סך כך וזקפן עליו במלוה דלא יהא אלא חוב דעלמא ועיין בח"מ סימן מ' וסימן ס' ועמ"ש לעיל סימן ט' סעיף ט"ז אבל לפירוש הת"ה דבנדוניא אינו מועיל זקפן עליו במלוה צ"ע. והואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא דאיתא בגמרא פרק נערה שנתפתתה דף מ"ז ע"א ת"ר כתב לה פירו' כסו' וכלי' שיבאו עמה מבית אביה לבית בעלה מתה לא זכה הבעל בדברים הללו משום ר' נתן אמרו זכה הבעל בדברים הללו לימא בפלוגתא ר' אליעזר ורבנן קמפלגא דתנן נתארמלה או נתגרשה בין מן הנשואין בין מן האירוסין גובה את הכל ר"א בן עזריה אמר מן הנישואין גובה את הכל ומן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה דמ"ד לא זכה כראב"ע ומ"ד זכה כרבנן לא דכ"ע כרא"בע ומ"ד זכה ע"כ ל"ק ראב"ע אלא מדידיה לדידה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה אבל מדידה לדידיה אפילו רא"בע מודה דמשום אחתוני הוא והא אחתוני להו עכ"ל הגמרא ופרש"י דמיירי שמתה מן האירוסין אבל אי מתה מן הנישואין דכ"ע שזכה הבעל ור"ח פירש דמיירי במתה מן הנישואין וטעמא דלא זכה לת"ק אע"פי שהוא לאחר הנישואין משום דאנן סהדי שאין דעת האב ליתן נדוניא זו אלא ע"מ שתהנה בתו ממנה כמו הבעל ולר' נתן לית ליה אומדנא זו וזכה בהן הבעל ומתוך הלכה זו פסק ר"ת בחתן שמתה אשתו והיה אבי הכלה מוחזק בנדוני' ופסק דלא זכה הבעל מכח שמעתין דהכא וכת' המרדכי וז"ל ה"ה אם לא כתב אלא באמירה בעלמא דהן הן הדברים הנקנים באמירה והרב רבינו שמואל בן ר"ב פירש הא דנקט כתב לה משום דבירושלמי משמע דיש חילוק בין נישואין ראשונים לנשואין אחרונים דלא קני אלא בכתיבה משום הכא נקיט מלתא פסיקתא ופרש"י כתב לה מן האירוסין וכו' משמע לפי דבריו דמן הנישואין (ר"ל אם מתה מן הנישואין) הבעל גובה את הכל ור"ת פירוש דמן הנשואין דהך ברייתא קאי אמתניתין דקתני נישאת ותו דאמרינן בתלמוד משום איחתוני והא לא שייך מן האירוסין אלא אקרובי כדלקמן פרק אע"פי אלא ה"פ כתב לה מן הנישואין כגון שלא גבה הבעל שעדיין לא הספיק לגבו' קודם מיתתה לא זכה דאזלינן בתר אמדן דעתה של אביה וק"ל כת"ק דשמעתין דאזלא כראב"ע דאזיל בתר אומדן דעתה כדאמרי' בריש פרק אע"פי וא"ת ע"כ לא קאמר ראב"ע אלא מן האירוסין אבל מן הנישואין קאמר גובה את הכל וי"ל הא דקאמר דמן הנישואין גובה את הכל כגון שגבה כבר והחזיר לו שאז ודאי גובה את הכל אבל אם לא גבה מודה הוא דלא יגבה ופסק ר"ת כן עכ"ל המרדכי ונ"ל דאין החילוק אם כתב לה מן האירוסין או מן הנישואין דבזה אין חילוק רק אידי ואידי כתב לה מן האירו' ולאו דוקא כתב אלא ה"ה האומר ור"ל דברים הנקנין באמירה שמתוך כך עמדו וקדשו אלא שאם נשאת ולא מתה צריך לקיים דבריו דהן הדברים הנקנין באמירה אבל אם מתה אחר הנישואין ואבי הכלה עדיין מוחזק בנכסים אין החתן גובה דאע"פי דהן הן הדברים הנקנין באמירה מ"מ ה"מ אם הבת בחיים ולא אם מתה הבת דאנן סהדי שלא פסק רק ע"מ שתהנה בתו אבל אם החתן מוחזק ר"ל שפסק מן האירוסין בדברים הנקנין באמירה ר"ל שמתוך כך עמדו וקדשו וכשהגיעו הנשואין נתן אבי הכלה להחתן מה שפסק אז קנה החתן מאחר שנהני' פעם אחת ואפי' אם החזיר הכל לאביה ואחר כך מתה בתו אע"פי כן גובה הכל מאחר שכבר זכה בו וברייתא דת"כ ותם לריק כחכם זה המשיא בתו ומתה שאבד בתו ואבד מעותיו אפילו תוך שנתה מתרץ ר"ת דאיירי שהחתן מוחזק ר"ל בשעת הנישואין נתן מה שפסק באירוסין אבל אם עדיין לא נתן האב לא זכה הבעל במה שפסק שלא פסק רק ע"מ שתהנה בתו זהו תוכן דעת ר"ת והעולה מן הגמר' לפי דבריו אבל אין לפרש שכתב סתם ולא היו דברים הנקנים באמירה ר"ל שמתוך כך עמדו וקדשו רק פסק אח"כ או פסק קודם הקדושין אבל לא התנו על זה רק פסק מעצמו דאין זה דברים הנקנין באמירה א"כ אף אם היה קנין לא קנו משום קנין אתן ולמה תלה טעם פלוגתייהו דת"ק ור' נתן בפלוגתא דראב"ע ורבנן ולא תלה טעם פלוגתייהו בקנין אתן הביאו ח"מ בסי' קנ"ז ובכמה דוכתא דמר סבר הת"ק קנין אתן לא מהני ומ"ס ר' נתן קנין אתן מהני ועוד דאף אם הבת בחיי' נמי שייך לאפלוגי בהכי אלא ודאי כדאמרן. דהן הן הדברים הנקנין באמירה ולכן מה שפסק קודם שקדשו ומתוך כך עמדו וקדשו חייב ליתן אלא שעדיין לא הספיק ליתן עד שמתה סובר ר"ת דאפילו מן הנישואין ואפי' כמה שנים אחר הנישואין לא זכה הבעל בנכסים משום שלא נתן רק ע"מ שתהנה בתו (וכמ"ש עוד בסוף הסי' מזה) וברייתא דת"כ דהפוסק מעו' לנדן בתו ומתה בתוך ז' ימי המשתה שאבד בתו ואבד מעותיו איירי שהחתן מוחזק כתירוץ ר"ת אבל אין לחלק ולפרש דהכא בפרק נערה איירי שלא זקפן עליו ולכן לא זכה הבעל בנכסים והתם ברייתא דת"כ איירי שזקפן עליו במלוה וא"כ אבד בתו ואבד מעותיו זה אינו שהרי אם קנו באופן שיתחייב כגון בדברים הנקנים באמירה ע"כ הוצרך נמי אומד' בהדה כדי שתהנה בתו ממנו משא"כ אם זקפן עליו במלוה לא הייתי אומר אומדנא זו מאחר שיוכל להכחיש שאין זה ממון נדן הואיל ולא הוזכר בשטר שבא מחמת נדן אפי' החתומים תחת השטר יודעי' שלא הלוה לו כלום ויודעי' שבא מחמ' הנדן מ"מ יוכל לומר אמת שנתת לי הנדן והחזרתי' לידך וע"כ נתת לי שט"ח של הלואה זה וא"כ היה חיוב גם אם מתה בתו וגם ברייתא דת"כ דהפוסק מעו' לבתו ומתה וכו' לא רצה לתרץ בהכי דמאחר דזקפן עליו במלוה מהיכא תיתא נאמר אומדנ' ואפשר דמתנה יהיב ליה וראיה ממ"ש הטור ח"מ סימן מ' וה"נ ממש דכוותיה. וסברא הוא מאחר שזקפן עליו במלוה מהיכ' תיתא נאמר אומדנ' דבלאו הכי פירוש ר"ת דאומדנ' דחיק והלכה רווחת בישראל דברים שבלב אינם דברים גם לא קי"ל כר"י לענין אונאה דאזיל בתר אומדנ' בפרק הזהב הביאו הטור ח"מ סימן רכ"ז אלא ע"כ צריך לומר סברא נכונה דאומדנ' דהכא יותר טובה משאר אומדנ' משום דאנן סהדי שלא נתן רק כדי שתהנה בתו וראיה דיש חילוק בין אומדנ' לאומדנ' ר"ל בין אומדנ' סתם לאומדנ' דמוכח דכך מחלק הר"ן בפ' האשה שנפלו ובפ' האיש מקדש גבי מברחתא דרב נחמן קרעיה לשטרא ואמר לא שביק אינש נפשיה ויהיב אפי' לברתיה הביאו רמ"א בח"מ סוף סי' רמ"ב והקשה הר"ן מהא דפרק האיש מקדש ההוא גברא דזבין ארעא אדעת' למיסק לארע' דישראל ובעידנ' דזבין לא אמר לסוף לא סליק ופסק רבא דברים שבלב לא הוי דברים ותי' הר"ן דהכא במברחתא אומדנא דמוכח הוא ולאו דברים שבלבו בלבד אלא דברים שבלב כל עולם שהדבר מוכיח שלא נתנה לבתה והיא המו' ברעב (וכ"כ התוס' בפרק האשה שנפלו סוף דף ע"ח) ודמי' להא דבפרק מי שמת במי שהלך בנו למ"ה (הביאו בש"ע ח"מ ריש סי' רמ"ו ובטור שם ובסי' רנ"ב סע"ה ושמע שמת ועמד וכתב לאחרים כל נכסיו ואח"כ בא בנו ואמר התם דלא הוי מתנה דאלו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבין משא"כ הכא הרבה מוכרים קרקעותיהם ולא סלקו לא"י עכ"ל ואם כן ש"מ דיש חילוק בין אומדנ' סתם לאומדנ' דמוכח וה"נ אנן סהדי דלא שדי אינש זוזי בכדי ליתן מעותיו לאינש דעלמא אם לא יהנה בתו ממנו. ועוד יש לי ראיה דיש חילוק בין אומדנ' לאומדנ' דאל"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהרי"ף והרא"ש כתבו בפרק הזהב דאין הלכה כר' יהודא גבי אונאה דאזיל בתר אומדנא וכך פסק בש"ע ח"מ סימן רכ"ז ובפרק מציאת האשה גבי פרנסה שמין באב פסקו כר' יהודה דאזיל בתר אומדנא דאם השיא בת ראשונה ינתן לשנייה כדרך שנתן לראשונה וכך פסק רמ"א בא"ע סי' קי"ג אלא ודאי גבי פרנסה אומדנא דמוכח הוא מאחר שגילה דעתו וכ"כ הרי"ף בהדיא מה שאין כן גבי אונאה גבי בהמה ס"ת ומרגליות שאדם רוצה לזווגם אין זה מוכח כלל וא"כ ה"נ אומדנא דהכא מוכח דאין זה דבריה שבלבו בלבד רק דברים שבלב כל עולם דאנן סהדי שלא נתן רק ע"מ שתהנה בתו. ותדע שכן הוא שהרי אם בא פעם א' ליד החתן אעפ"י שמתה תכף אחר הנישואין גם ר"ת מודה דקני הבעל. (ר"ל מדינא רק התקנה הוא להחזיר בשנה ראשונה אבל אי לא בא לידו עדיין סובר ר"ת דמן ההלכה לא קני הבעל אפילו לאחר כמה שנים) רק הברייתא דפרק נערה איירי בשלא בא לידו עדיין וברייתא דת"כ שאבד בתו אבד מעותיו איירי שבא לידו וא"כ קשיא למה לא יחזיר הבעל אף אם בא לידו אם מתה בשנה ראשונה אלא ודאי הואיל ונהנית פעם אחת אפילו כל דהו הרי נהנית גם לא נתקיים ותם לריק כחכם שהרי לא היה לריק לגמרי רק נהנית מעט וא"כ אם יזקוף במלוה אנו רואין שגמר ומקנה ולא שייר לנפשיה כלום וא"כ קשיא על הת"ה דכתב דאף אם זקפן עליו במלוה לא מהני ואין החותן צריך לשלם.. ומ"ש הת"ה בסי' שכ"א מדלא תירץ ר"ת ברייתא דת"כ שאבד בתו ואבד מעותיו דמיירי שזקפן עליו במלוה דהוי מתורץ שפיר טפי ממאי שמתרץ שהחתן מוחזק דלשון הברייתא דהפוסק לבתו לא משמע שכבר הגביהו אלא שפסק ועדיין לא גבה עכ"ל אין זה קשיא דהפוסק משמע שפסק בשעת אירוסין ובתוך כך עמדו וקדשו ואח"כ בשעת נישואין נתן המעות ומה שלא תירץ הברייתא דת"כ שזקפן עליו במלוה משום דנקוט חדא מתרי ותלת טעמי. ועוד דהיא היא ואין ה"נ שיוכל לתרץ כן משום דאי זקפן עליו במלוה הוי כחוב דעלמא שלא בא מחמת הנדן וראיה מהא דכתב הטור ח"מ סי' מ' וסימן ס'. ועוד דאי לא מהני אם זקף עליו במלוה לא שבקית חיי לכל חתן הנושא ונותן עם חמיו שאם יתחייב לו החותן בשטר בהלואה ואמר החותן שבא מן הנדן וזקף עליו במלוה אם לא שכתוב שטר בסתם על כל המוציא והמביא ולא הזכיר שם המלוה כלל. ועוד דא"כ קשיא לדידן דפסק רמ"א כמהרי"ו שצריכין תנאים חדשים משום שמתחלה היה קנין אתן וכן כל הפוסקים שהבאתי לעיל סי' ח' וסי' ט' דאם מתחייב עצמו בדרך הודאה שחייב ואם לפי דברי הת"ה יכתוב אפילו תנאים ראשונים בדרך חיוב וחוב גמור ומ"מ אם לא יכנוס לא יתחייב אף אם זקפן עליו במלוה וכתב שפ"ח גמור ובהלואה גמורה משום שכתב ע"מ שיזדווגו והא לא נזדווגו אם אפילו קנין גמור לא מהני בנדן. וא"כ למה פסק רמ"א בא"ע סימן נ' וסימן נ"א דאם חייב עצמו בחוב גמור בדרך חיוב והודאה שחייב ובסי' נ"ב לענין חזרת נדן פסק כת"ה דאפילו אם זקפן עליו במלוה אינו מועיל וא"כ דבריו סותרין. ועוד שהרי אם בא פעם א' ליד החתן בחיי הבת אעפ"י שהחזיר לאב חייב בכל אעפ"י שלאחר מיתת הבת עדיין המעות ביד האב מוציאין ממנו א"כ מכ"ש אם זקפן עליו במלוה:

ומיהו אע"פ שלענ"ד נראה קושייתי נכונים מ"מ חלילה לי לחלוק על הגדול בעל ת"ה ז"ל גם רמ"א בא"ע סימן נ"ב ובתשובה סימן פ"ט פסק כוותיה גם מהר"מ פדואה לא רצה לפסוק בזה כהגהות אלפסי שהביא מא"ז נגד הת"ה ואף כי אנכי נבער מדעת ואינני אלא תמה ופסק מהר"י כץ מקראקא סימן ג' וסי' י"ט שאם כותב איזה פוסק לפעמים שיש לתמוה שאינו פליג רק מתמה ומביא ראיה מאדמון שאמר וכי בשביל שאני זכר הפסדתי ופסקו הפוסקים דאדמון אינו פליג רק תמה וכ"כ הב"ח בי"ד סימן י"ח בענין האי טבחא דלא סר סכינא דהרא"ש לא פליג על הרי"ף רק תמה. ויש להקשות אם אינו פליג מה תועלת בתמיהתו ויפה היה שתיקותו מדיבורו ונ"ל שהוא לתועלת שני דברים הא' להעיר לב המעיינים לתרץ תמיהתו כדי שיהיו דברי החכם אשר עליו התימא מצורפים מכל סיג וישארו דבריו ברורים. ועוד טעם כי פן יבא איזו אחרון אשר לו והיה קשה התמיה על זה המחבר שלפניו ובשביל כך יחשוב שאין הדין דין אמת משום התימא אשר עליו ועל ידי כן ידחה אותו מן ההלכה וע"כ בא החכם שלפניו להראות שגם הוא הרגיש באותה קושיא אבל ע"מ לא דחה דבריו מן ההלכה ד"מ אדמון שראה תימא בדברי ר"ג ואעפ"כ לא פליג להדיא רק תמה ואם לא נכתב תמיהת אדמון אולי היה מי שבא אחריו ויהא סבור שלא היה לפניו מי שהרגיש בקושיא זו ויחלוק להדיא וידחה דברי ר"ג מן ההלכה משא"כ עכשיו שרואה שיש מי שקדמוהו בזאת הקושיא ואעפ"כ לא מלאו לבו לחלוק רק תמה ומי שלבו בריא כאולם יבא ויישב תמיהתו ומזקנים אתבונן להעיר תמיהתי:

ד ו אם החותן עדיין חייב להחתן והבת מתה שפסק ר"ת דלא זכה הבעל באמת בתוספו' לא גילה דעתו אי מיירי בתוך שנה ראשונה דוקא או אפי' אחר כמה שנים וכן או אם אפי' יש לו בנים ממנה או לא ובתשובת מהר"ם סימן תקל"ד כתב דלעולם אינו גובה מן החותן אפילו יש לו בנים ממנו וכ"כ בסוף הספר בחרם התקנות אך שלא כתוב שם דאפילו יש לו בנים וכן בהעתק מהר"מ מינץ ג"כ אינו כתוב דאפילו אם יש לו בנים אבל בהגהות מיימוני פרק נ"ב מהלכו' אישות בשם ר"ת והביאו בת"ה סי' שכ"א ובכל בו דאפ לו אם מתה לאחר כמה שנים ויש לו בנים ממנה לא זכה הבעל אם עדיין לא הגיע לידו וכך פסק רמ"א בא"ע סי' נ"ב. אבל אם בא פעם א' ליד החתן אעפ"י שהחזירו ליד החותן זכה בו הבעל ומוציאין מן החותן וזה מן ההלכה אבל מן התקנה צריך להחזיר בשנה ראשונה אפילו אם הגיע לידו ובשנה שנייה החצי ביש מקומו' כי גזירת שנה שנייה לא היה גזירה כללית כמ"ש לעיל סימן ס' וטעמא נ"ל דבשנה ראשונה עדיין עצב הרבה על איבוד גוף וממון וכדי שלא יקוים ותם לריק לכן צריך להחזיר כולו ובשנה שנייה אינו עצב כל כך לכן די בחזרת חצי הנכסים ובשנה שלישית כבר נשכחה כמת מלב ואין עצב עמה לכן הדין חוזר לסיני בעל יורש את אשתו וכן משמע מתשובת מהר"ם סימן תקל"ד:

פסק הרב מבי"ט חלק א' סימן כ"ז דכמו שלא זכה הבעל במה שלא גבה עדיין ה"ה אם מה הבעל לא תגבה האשה תוספ' כנגד אותו הסך שלא גבה בעלה מעולם ולא זכה בו עכ"ל:

ואם היה לו זרע ומת בתוך ל' בשנות החזרה הוי ספק זרע קיימא או לא ואין מוציאין ממון מספק הרב מבי"ט חלק ב' סימן נ"ה ולפי זה אתי נמי שפיר מ"ש בש"ע סימן ק"ס סעיף ג' ילדה ספק נפל שדינה לחלוץ ולא להתייבם כמו שנתבאר לעיל סי' קנ"ז נוטלת כתובתה מיד עכ"ל ולא מצי למימר נהי דכופין אותי לחלוץ מספק ולא להתייבם משום שלא יהיה פוגע באיסור אשת אח שלא במקום מצוה למה מוציאין ממני ממון מספק דשמא ודאי נפל הוא והמע"ה וא"כ למה נוטל' כתובתה מיד אין זה קשיא דמדינ' ולד גמור הוא רק מתקנו' חכמים מחמירין לחלוץ ועיין בש"ע סימן קנ"ו סעיף ד' וברי"ף ריש פרק החולץ וא"כ ה"נ מחזיקינין לספק נפל בכל מקום המע"ה וק"ל:

ותקנות החזרה נתקנה גם על נכסי מלוג תשוב' מהרי"ל סימן ס"ד וסי' ע"ד ובסימן פ' ופ"ד:

ה כתוב בתשובו' מהר"ם בהגהות מרדכי דאם בשעת התנאים התנו אבי החתן ואבי הכלה והתרצו שניהם שיהיו המעו' ביד אבי הכלה לעסק משא ומתן לצורך שניהם מקרי זכייה משא"כ אם לא הותנה מתחלה על כך רק שהיה לו ליתן המעו' לחתן ולא נתן ועיכב אעפ"י שנשא ונתן במעו' לטובת שניהם לא מקרי זכייה ועיין בש"ת מהרי"ל סי' ס"ג:

ושאר הנהגת החזרה כתבתי לעיל בדיני תנאים אחרונים:

ו ושטר חצי זכר אי הוי כמכר או כמתנה או כירושה או כחוב דע לך שבח"מ סימן רפ"א פסק רמ"א דהוי כירושה וב"ח וכתובה קודמין למתנה זו וכך פסק מהר"י כץ סימן ס"ב דהוי כירושה וב"ח וכתובה קודמין למתנה זו. ובמהרי"ק שורש י"ג משמע דהוי ליה דין שט"ח ומהר"ם פדואה סימן נ"א כתב דשטר חצי זכר הוי ליה כמו מתנה או חוב מ"מ נ"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגא זולת מהר"מ פדואה דודאי דינו כירושה לענין ב"ח וכתובת אשה שקודמין למתנה זו ומ"ש מהרי"ק שדינו כשט"ח היינו לנדון דידיה דמיירי מאיש שסילק עצמו מנכסי אשתו ובשעת החופה כבר נכתב השטח"ז וא"כ אם כתב הסילוק אח"כ קאי הסילוק גם על שטר ח"ז לענין זה הוי כמו שפר חוב לאפוקי אי הוי כירוש' וירוש' אינו בעין באותו פעם שסילק עצמו אפשר דלא הוי סילוק מחצי חלק זכר אבל מאחר שכבר נכתב השטר ח"ז הוי ליה כשטר חוב ובכלל סילוק הוא כי שפרי בכלל נכסי הן וכן כ' מהרי"ק בפירוש. משא"כ לענין פריעת ב"ת וכתוב' אשה גם מהרי"ק מודה דהוי כירושה וב"ח וכתוב' אשה קודמין. ומהר"ם פדואה דכתב דהוי כשטר חוב או מחנה לאו דוקא רק לאפוקי דלא הוי כירושה כי רצה מהר"מ פדואה שלא ינוכה מחלק חצי זכר שלה מה שמחוייבים ליתן לה עישור נכסי (וכבר פסק רמ"א בח"מ סימן רפ"א ומהר"י כץ דלא כוותיה, רק בהיפוך ממנו) נמצא לפעמי' יש לו דין מכר ולפעמים דין ירושה ולפעמים דין מחנה ולפעמים דין שט"ח והיינו לענין ב"ח וכתובה קודמין למתנה זו יש לו דין ירושה כדאמרן. ולענין סילוק איש מנכסי אשתו יש לו דין שט"ח ושטרי בכלל נכסי והוי סילוק כמ"ש מהרי"ק כדאמרן. גם יש לו דין מתנה נ"ל לענין אם אבד השטר דיכולין ב"ד לכתוב לו שטר אחר או לפחות יש לו בזה דין מכר שלא באחריו' דיכולין לכתוב שטר אחר ועיין בח"מ סימן מ"א וסימן רל"ט ועמ"ש בסימן כ"ה ולפעמים יש לו דין מכר נ"ל דנ"מ לענין מודעי דאי הוי כמחנה היה יכול לבטל השטר קודם הכתיבה ע"י גילוי מלתא בעלמא כי מחנה א"צ מודעא רק סגי בגילוי מלתא בעלמא כדאיתא בח"מ סימן רמ"א ועמ"ש בסימן מ"ג בדיני מודעא אבל אי דינו כמכר לא סגי בגלוי מלתא רק אם מסר מודעא מועיל ואם לא מסר מודעא אינו מועיל ואעפ"י שמכירין אונסיה וכאן נמי מצינו אונס דאי לא כתב לו שטר ח"ז לא נשא את בתו ומצינו כה"ג דהוו אונס כדאיתא בגמרא פרק חזק' ההוא גברא דאזיל לקדושי אתתא אמרה ליה אי כתבית לי לכולי נכסי הוינא לך ואי לא לא וכך פסק מהרי"ק כ"ץ סי' ס"ו דמניע' הטובה הוי אונס והביא ראיה מגמרא זו דג"כ הוי מניע' הטובה וקאמר דהוי אונס ומ"ש מהרי"ק שורש קל"ב וקס"ו דמניע' הטובה לא הוי אונס היינו לבטל שבועה אבל בל"ש הוי אונס וכך פסק מהר"י כץ בהדיא וא"כ ה"נ נימא הכי דיכול למסור מודעא שהוצרך לכתוב לו שטר חצי זכר דאלולי נן לא עשה עמו טובה ולא נשא את בתו. זה אינו דכאן לא מועיל מודעא כלל אף בנ"ש דיש לחלק במניעו' הטובה שאין לו היזק במקום אחר חשוב אונס כגון עובדא שהביאו מהר"י כ"ץ ורש"ל הבאתיו לקמן בסימן מ"ג בדיני מודעא שהוצרכה אידל לפשר עם הילל שיתן לה גט ותתני לו ע"ה זהובים הוי אונס גבי אידל מה שמנע ממנה הילל הטובה מליתן לה גט. אבל לא היה לו להילל מניע' הטובה אצל עצמו ר"ל דזה נהנה וזה לא חסר היא נהנית בנתינו' הגט והוא לא חסר כלום ממקום אחר שלא היה לו היזק מזה ממקום אחר ע"י נתינ' הגט ואעפ"י שטען שמשום הכי לקח ע"ה זהובים משום שבמקום אחר הפסיד כך ומחשב ההפסד כזה הסך לא מפיו אנו חיין ועוד דמני' הריוח אפילו גרמא לא הוי כמ"ש לעיל סימן ח' סעיף יוד ס"ק ד' אבל כאן יוכל החתן לומר אלו לא הבטחת ליתן לי שטר ח"ז הייתי יכול לקבל' במקום אחר ופשיטא דלא אמרינין דמניעת הטובה כזו יחשב אונס במקום מניע' הטובה אצל עצמו זה נהנה וזה חסר וק"ל ועוד שבשביל כך נתקן שטח"ז כדי שיהיה קופצים עליה אנשי כמ"ש לעיל בסי' זה סעיף ד' ס"ק ב' ועל כן אין חשש לזה ואין נ"מ מידי לענין מודעא אי הוי כמכר או מתנה דבכל ענין אינו יכול למסור מודעא. אם לא אם יהיה באופן שאחר החתונה רוצה לכוף לחמיו שיתן לו שטר ח"ז ע"י איזה כפייה ומתחלה בשעת השידוכין לא התנה עליו בודאי לענין זה יש לו דין מכר דאם מסר מודעא מהני וא"ת מנ"ל לחלק מסברא שמא אין ה"נ דמניע' הטובה הוי אונס בכל מקום היכא דלא נשבע אפילו היכא דהוי מניעת הטובה אצל עצמו זה אינו דא"כ לא שבקית חיי לכל חתן שפוסק לו חמיו נדוניא ולא יתן לו אח"כ כלום ע"י שימסור מודעא ויאמר הייתי מוכרח לפסוק לך דאל"כ לא לקחת את בתי ואיתא במשנה, פרק בתרא דכתובות הביאו בא"ע סי' נ"ב יכולה היא שתאמר אלו אני פסקתי אשב עד שתלבין ראשי עכשיו שאבא פסק עלי אני מה אוכל לעשות או כנוס או פטור וקשיא דאף אם היא פסקה ואמאי תשב עד שתלבין ראשה תמסור מודעא מקודם וא"ת דאין ה"נ דמועיל א"כ לפלוג וליתני בדידה בד"א שתשב וכו' בזמן שלא מסרה מודעא אבל אם מסרה מודעא יכנוס אלא פשיטא דזה אין סברו דמניע' הטובה יחשב אונס אם יש מניע' הטוב אצל עצמו וזה נהנה וזה חסר. ואין להקשות א"כ בעובדא דחזקת הבתים למה פסק רבא דהוי אונס שמא גם התם היה לה היזק במקום אחר כי אף אם האי גברא לא כתב לה כולי נכסי הוי משכחת גברי אחריני דכתב לה כולה נכסי וא"כ למה חשביה רבא לאונס והא היה מניע' הטובה לגבה עצמה יש לומר דאין ה"נ אי לאו המתנה ראשונה שנתן לבנו הוי המתנה שנייה קיימת כדאיתא בטור ח"מ סימן רמ"ב והביאו רמ"א בהגה שם וכתב משום דלא הוי אונס גמור והיינו אעפ"י שכוונתו להבריח מן האשה מ"מ היה בדעתו למתנה גמורה לבנו כמ"ש רמ"א בח"מ סימן צ"ט בשם הרבה פוסקים וע"כ אי לא נתכוין למתנה גמורה לבנו היה באמת המתנה שנייה קיימת ותו לא מידי:

ה בראוי ומוחזק כתב רמ"א בא"ע סי' ק"ח הטעם מפני שחייב עצמו בדרך הודאה שחייב לה סך מה ולא יפטור אלא כשנותן להם כמו הזכרים ובדרך זה יכול להקנות אף מה שלא ברשותו הן ראוי או מוחזק עכ"ל ועיין בהגהות רמ"א בח"מ סימן רפ"א סעיף ז':

ו חוץ מספרים וקרקעות בת"ש ד"ק כתב דאפשר דנוהגין לכתוב כך משום דאין להעביר על נחלה אפילו מברא בישא לברא טבא. וקשיא א"כ גם במטלטלין שייך טעם זה ועוד דטעם זה לא שייך כלל רק אם אין מניח ירושה כלל משא"כ הכא לא הוי מעביר על נחלה אפילו היה להבת שוה להבן ואפילו ספרים וקרקעות וכן משמע מדברי מהר"מ מינץ שהבאתי בסעיף ד' ועוד דהרי אינו נותן בלשון ירושה רק בדרך חיוב והודאה וע"ל סוף סעיף ג' לכך נ"ל דנתפשט לכתוב כך מאחר שנמצא בתקנות ר"ג מ"ה בתשובה המתחלת ציץ המטה וז"ל וגם גזרנו שהיבם אינו יכול לעגן היבמה וכו' והנכסים שבאו לה מחמת בעלה קרקעו' וספריו נחלת אבותיו יסדרו ביניהם בלי תיסוב לבית אב אחר ואם הם מקנתו ולא אחוזתו יחלקו ביניהם עכ"ל הרי שלא נתקן רק מחמת עגמת נפש שלא יסוב אחוזתו למטה אחר ופירוש התקנה כך היא ועל כרחך מטעם עגמות נפש דדין זה דהסבת נחלה לא נצטוו רק לאותו הדור וע"כ נתפשט נמי מזה גם בשטר ח"ז לכתוב חוץ מספרים וקרקעו' שהוא דבר מסויים ביותר ואיכא עגמו' נפש טפי אם יאבדו מתוך משפחתו מלמשפחותיו לבית אבותיו משא"כ מטלטלי דניידי לא קפדי אנשי אף אם תיסוב לבית אב אחר כנ"ל פשוט טעם המנהג:

ז שום פטורים ומחילה נראה דאם גם בעלה מרוצה במחילה דיכולין למחול ומחילתו מחילה אפילו בלא קנין אע"ג דנקוט שטרא בידיה ואע"ג שכתבתי לעיל בסימן י"ט בדין פטורים על השבעו' כתובה סעיף א' דבדנקיט שטרא בידיה צריך קנין מ"מ נ"ל דבזה כ"ע מודו דאף על גב דנקיט שטרא מ"מ עדיין לא זכה ולא הגיע לידו ובמה שעדיין לא הגיע לידו יכול לסלק בדיבור בעלמא בלא קנין כדאיתא בב"י בא"ע סימן צ"ג בשם הרמב"ן ומהר"מ מינץ סימן ל"ס הבאתי דבריהם בסימן הקודם. וא"ת מה יועיל מה שכתוב שלא יועיל שום פטורין הרי אעפ"כ יכול למחול כדאיתא בח"מ סימן ס"ו אין זה קשיא דהא כותב שקבל קנין וח"ח ושד"א וצריך לקיים שבועתו ועיין בח"מ סימן ס"ו סעיף כ"ג:

ח גם קבלתי עלי וכו' שלא אתן שום שטר וכו' עיין מ"ש לעיל בסימן זה סעיף ג' ד"ה וכל נכסין כו' ועיין בהגהות רמ"א בא"ע סימן ק"ח: בת שיש לה שטר ירושה מאביה דהינו שטר חצי זכר אם חייב ליתן לה עישור נכסי עיין בש"ת מהר"מ מינץ סימן מ"ז ועיין מ"ש בסימן זה סעיף ד' ס"ק ו' ואם חייבים לפרוע מהם חובות אביהם ע"ש במה"רמ מינץ סימן כ"ב ועיין בש"ע א"ע סימן קי"ג סעיף ב' בהג"ה:

עשיר מופלג שנתן לבתו שטר כחצי חלק זכר והנוסח ידוע וקודם שמת אביה קנה מהבת השטר ברשות בעלה ועכשיו נתחרטה ורוצה לבטל המקח מטעם דשלב"ל עיין בתשוב' מהר"י כ"ץ סימן ס"ב:

שטר חצי זכר מירוש' אבי חמיו אי הוי ראוי או מוחזק עיין בתשוב' רמ"א סי' ג' ובתשוב' מהרש"ל סימן מ"ט ובתשוב' מהר"י כ"ץ סימן א': ואם נוטל' הבנו' מירוש' אחי אביהן שמת גם מאש' דודו שמת אחר שמת אביהן עיין במהר"מ פדואה סימן מ"ה ועיין מ"ש לקמן סימן כ"ב: ואם סילק האיש את עצמו מנכסי אשתו גם שטר ח"ז בכלל מהרי"ק שורש י"ג ועמ"ש לעיל סעיף ד' סעיף ק"ט ו':

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורה קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה