אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורה קמא· רבי שמואל הלוי סג"ל

שבעה סימן ד

שבעה סימן ג

(בכאן ארשום. משפט הימים והחדשים):

ניסן אייר סיון תמוז אב אלול תשרי מרחשון כסליו טבת שבט אדר: ד ניסן מלא יוד:

אייר מלא שני יודין ואף אותן שכותבין בו גט כותבין שני יודין ומצאתי בילקוט חדש זיו הוא אייר ר"ת של אברהם יצחק יעקב רחל שהם סוד המרכבה עכ"ל הרי ראיה שצריך שני יודין ובתרגום יונתן בפרשת בהעלותך גבי פסח שני כתב ג"כ אייר בשני יודין. ועיין בא"ע סימן קכ"ו וע"ל סימן מ"ה: סיון מלא יו"ד:

תמוז מלא וי"ו:

אלול מלא וי"ו ורמז לזה מן הפסוקים:

תשרי בלא יו"ד בין ת' לשין:

מרחשון חד תיבה ובחד וי"ו. והוגד לי ושמעתי שנמצא כתוב בספר שנקרא מרחשון משום שמחודש חשון נחשב הקביעות ולכן לענין זה הוא ראש לכל החדשים דמחודש זה ידעינן קביעות כל החדשים ולכן נקרא מר וקשיא דלפי זה היה לך לכתוב מר חשון ב' תיבות ולא ראיתי כן בשום מקום בפיוט מוסף יום ראשון של פסח כתוב מרחשון תיבה אחת ובגמרא דר"ה דף י"ז ובתרגום שני במגילה ובתרגום יונתן בפרשת נח ובפ"ק דתענית בכל מקום כתיב מרחשון תיבה אחת ועוד דהא הקביעות לא במרחשון לבד תליא רק גם בכסליו, א"כ גם כסליו היה ראוי לקרות מר ועוד דגם בחשון וכסליו לא תליא הקביעות דהא לא ידעינן הקביעות אי חשון וכסליו שלמים או חסרין או כסדרן רק מר"ה דהא שתא ור"ה משנה שעבר וכמה ימים שבין ר"ה לר"ה בפשוטה גד"ה ובמעוברת הו"ז מנייהו ידעינן קביעות חשון וכסליו וא"כ הוי לן לקרות לתשרי מר תשרי ועוד דבתשרי נברא העולם וקי"ל בתקופה כר"א דמתשרי מנינן וא"כ למה לא קרא לתשרי מר וע"ק דהא גם כשהיו מקדשין ע"פ הראיה ולא הים קביעות החדשים אחר חשון וכסליו אפילו הכי קרי לחשון מרחשון בפ"ק דר"ה דף ז' וידוע שגם בימי האמוראים היו מקדשין ע"פ הראיה כדאיתא סוף פ"ק דר"ה דף כ"א לוי איקלע לבבל בחד סר בתשרי אמר להו בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבא דמערבא. ועוד התם שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא כד חזית דמשכי תקופות טבת עד שיתסר בניסן עבריה לההוא שתא ועוד התם אמר להו רב נחמן להנהו נחותי ימא אתון דלא ידעיתון בקביעא דירחא כי חזיתו סיהרא דמשלם ליומא בעירו חמירא ועוד בפ"ק דתענית איכא ברייתות טובא דתניא יורה במרחשון ש"מ שגם בימי התנאים שהיו מקדשין ע"פ הראיה היה נקרא מרחשון וגם תיבה אחת לכך צ"ל דאין טעם זה כעיקר רק הוא שם העצם וכן בנוס' הסמ"ג מטופ' ר"י מפאריז כתוב מרחשון תיבה אחת:

כסלו חסר יוד כ"כ בתחלת ספר נחמיה ובזכריה ו' ועיין בב"י בא"ע סימן קכ"ז ומיהו בשאר שטרות אין לחוש אם כתב מלא יוד וכן אייר אם כתב חד יוד בשאר שטרות ובגט במקום עיגון אין לחוש וכתב בת"ה סימן רל"ג דיש לכתוב כסלו חסר משום דבעברי הוא חסר ולית לן למיזל בתר התרגום אע"ג דרוב נוסח הגט לשון תרגום הוא וקשיא דנשמע מזה דיותר אזלינן בתר העברי אף ע"ג דרוב לשון הגט הוא לשון תרגום ובמהרי"ק שורש קס"ב איתא גבי ואנש לא ימחא שיש לכתוב באלף שהוא לשון תרגום ולא יכתוב ימחה בהא משום שבהא לשון עברי והואיל שכתב ואנש שהוא לשון תרגום לכן יכתב נמי ימחא באלף לשון תרגום וי"ל דמשם ראיה דכתב הת"ה דנוסח הזמן בגט אנן כותבין בלשון עברי כמו בשני ימים לירח ניסן ואין כותבין בתרין יומין לירחא דניסן אבל לירח הוא לשון עברי כמו בירח האתנים בחג עכ"ל וא"כ כל מקום דבר הלמד מענינו דהזמן נכתב בלשון עברי לכן גם הקדש כותבין בלשון עברי משא"כ ואנש הוא לשון תרגום משום הכי יכתוב נמי ימחא באלף לשון תרגום וא"ת היא גופא תקשה למה אין כותבין בתרין יומא בשבתא בתלת יומין לירחא דניסן וכך היה ראוי לכתוב חדא דכל לשון הגט יהיה לשון תרגום ועוד אחרי שרוב לשון הגט הוא לשון התרגום היה ראוי להתחיל גם בלשון תרגום. ועוד דכל שמות החדשים אינם לשון הקודש רק ארמי או פרסי כמ"ש הרמב"ן בפרשת בא והראב"ע במגילת אסתר וי"ל דכל עיקר שכותבין ירח הוא משום רמז גרש ירחים ובלשון התרגום אינו נופל הלשון שאין מתורגם בלשון גרש ולכך צריך להתחיל בעברי נ"ל:

אדר אם השנה מעוברת יכתוב בראשון אדר הראשון ובשני אדר השני טור ואם כתב באדר ראשון סתם אדר כשר אבל אם כתב בשני סתם הגט פסול כ"כ רמ"א בא"ע סימן קכ"ז ועיין בא"ח סימן קכ"ח ובח"מ סימן מ"ג וטעמא משום דאדר הראשון הוא אדר סתמא ואדר שני היא העיבור כר"י בפרק קונם יין דלרבי מאיר הוי אפכא ואד ראשון הוא עיבור ואדר שני הוא אדר סתם וכתב מהר"מ מינץ בשם אגודה דבין בב"ה בין בשטרות אין צריך להזכיר אדר הראשון רק בסתם אדר אבל כתב דמ"מ טוב לכתוב נמי אדר הראשון דגם ר"י מודה דאין צריך לכתוב אבל אם כותב שפיר דמי ודייק מדאמר ר"י אומר כותבין אדר שני ודיו משמע ודי בכך אבל אם ירצה לכתוב נמי אדר הראשון שפיר דמי ומהר"י מינץ הביא כמה דעות שיש לכתוב גם בראשון אדר הראשון וכן פסק הב"ח בא"ח סימן תכ"ח ובא"ע סימן קכ"ו דיש לכתוב בשניהם אדר הראשון אדר השני דלא כהגהות ש"ע וכתב הטעם משום דהרמב"ם פוסק כרבי מאיר. וצ"ל דנהי דאין קפידה רק בגט משום דאם כתב בראשון סתם נוכל לטעות שנכתב באדר שני והרמב"ם פוסל גט מאוחר אבל בשטרות שטר מאוחר כשר מ"מ מאחר דאפשר לצאת ידי שניהם לכתחילה ליזהר בין בב"ה בין בשטרות להזכיר אדר הראשון כדעת הב"ח ועוד דיוכל למשוך מזה טעות דאם נכתב בראשון נוכל לטעות שנכתב בשני אם יכתוב אדר סתם ויהיו סבורין שנכתב באדר שני וכתב אדר שני סתם ונמשוך אח"כ טעות משטרות לגטין וכתב מהרש"ך בי"ד סימן ר"כ דבין בב"ה בין בשטרות יש להזכיר אדר הראשון אדר השני:

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורה קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה