נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל
שאלה עד
נשאלתי על מה דמרגלא בפומייהו דאינשי בני הישובים הבאים תוך התחום אלפים בלא עירוב. או מתוך ד"א אמה וע"י עירוב שאין נותנין להם שלום. ויש שאין חוששין ונותנין להם שלום הדין עם מי:
תשובה איברא ראיתי מקצת בני אדם אין נותנין להם שלום. ושמעתי מהם בפירוש שאין נותנין שלום בשבת. ולא שמעתי מעולם טעם לדבר. ואולי דנמשך להם מהא דכתב בשיבולי לקט הביאו הב"י סימן רס"ג הבאתיו בחידושי א"ח שלי סימן של"ד. מעשה היה שבאו ר' אברהם ור' יעקב אחיו לעיר בליל שבת כשהקהל יצאו מב"ה ולא נתנו להם הקהל שלום ולא הניחום שחרית לכנוס לב"ה וכו'. אמנם אין מזה ראיה דשאני התם דחללו שבת ובאו מחוץ לתחום וקנס הוא דקנסו להם. ואע"ג דגם התם אפשר לומר שהיו תוך התחום כשאמרו הקהל ברכו מ"מ לא סגי בלאו הכי שהיו מטלטלין מה שהיו נושאים אצלם ומש"ה קנס הוא דקנסו להם משא"כ אלו שבאים ע"י עירוב נכנסים ברשות. ונ"ל דדינא הוא שלא ליתן להם שלום אך לא משום קנסא רק שאין צריכין שאלת שלום. מהא דאיתא פרק תפלת השחר לענין תפלת הדרך אימת מצלי א"ר חסדא משעה שאחז בדרך ועד כמה אמר רב חסדא עד פרסה ופי' בה"ג עד כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל עד פרסה אבל פחות מפרסה אין צריך להתפלל תפלה זו וכך פסק הטור א"ח סימן ק"י דבלא פרסה יאמר אותה בלא ברכה, א"כ ש"מ שבפחות מפרסה לא חשיב יוצא לדרך ואין צריך תפלת הדרך, א"כ לא שייך נמי ליתן שלום כמי שבא מן הדרך ממקום סכנה. וא"כ הנכנס ל ד"א אמה ע"י עירוב דאינו אלא חצי פרסה כי תחום שבת הוא שיעור מיל וד' מיל הוא פרסה. וא"כ אפילו ע"י עירוב אינו אלא חצי פרסה ולא הוי בכלל יוצא לדרך ואין צריך להתפלל תפלת הדרך. ומטעם זה אינו שייך בשאילת שלום. ומכ"ש אם אינו הולך רק תחום שבת ממש בלא עירוב דכ"ש דנחשב כעיר עצמה. כדאיתא בפרק בתרא דמכות כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת ובפרק כל הבשר רמי בר תמרי דאכל כחלי דקאמר חוץ לתחום טויתינהו משמע דתוך התחום הוי אסור דהוי כתוך העיר עצמה ולכן אינו נותן לו שלום רק ברוך הבא שנהוג ההולך לבית חבירו שאומר לו ברוך הבא. וכמנהג הספרדים בהיפוך הפוגע בחבירו בשוק נותן לו שלום ובבא חבירו מן הדרך אומר לו ברוך הבא. הנלענ"ד כתבתי: