אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל

שאלה מ

שאלה לט

שלום טב לרב טב מרבון טב דמטוביה מטיב לדידיה ומטיב לאחריני עדני ועצני. יושב בשבת תחכמוני. האלוף המרומם ר"מ ור"ג נ"י ע"ה כבוד הרב מהור"ר שמואל סג"ל נר"ו. אשרי יולדתו והורו. לעד יזרח אורו. אותיותיו המסולאות בפז בדעת של תורה האירו על עבר פני. וצהבו פני. על אשר ראיתי למע"ל שכוונתו בכל לירד בעומקא של הלכה לישא וליתן בה אמת היא בפיו עד אשר מברר דבריו כשמלה. בשבע דרישות וחקירות היטב היטב ומהראוי היה לבוא באריכות ולהשיב למע"ל על כל פרט ופרט ולהשתעשע בהם באהבים כאמרם את והב בסופה. אכן אבוא בקצרה מחמת טרדות התלמידים ובני ישיבתי אלי יום יום ידרושון בגפ"ת ובחילוקים הנהוגים בהתחלת הזמן גרמא. בהכרח לבא בקצרה בכל מאי דאפשר. והנה תחלת דינו של אדם בדבר משא ומתן אשר שאל מע"ל כענין בדבר גביות שכירות ב"ה. אני תמה על מע"ל אשר תהה אקנקני באשר שכבר יצא הפס"ד לאור ע"פ סברת מע"ל. ורוב דברים אלו תלוים יותר במנהגים ושיקול הדעת כמבואר בפוסקים וביותר בת"ה סימן שמ"ב. ומע"ל לפי שכלו הזך המציא פסק על זה במגילה עפה לפעמים בראיות ולפעמים באומדנות. מה מצא מע"ל שוב בי שמשש את כלי בזה בדברים שאין להם עיקר ושורש בתלמוד ערוך. כי אם מה שנמצא במרדכי ובאחרונים בשם מהר"מ ז"ל. וסבור הייתי שלא להטפל בזה כלל להשיב דבר או חצי דבר. אמנם להוציאו חלק אי אפשר מאחר שמע"ל רצה לעמוד על דעתי בזה. אכן בקיצור מופלג כי האריכות בזה הוא למותר ואתחיל ואומר הדבר כדבר ברור כביעתא בכותחא. דמה שעמד מע"ל על דברי ת"ה שכתב בריש התשובה דדעת הר"א דאזלינן במסים אחר מנהג העיר אף שהוא נגד ההלכה במנהג קבוע וכו'. ובסוף התשובה הביא דברי מהר"מ אף אם עד עכשיו נהגו מאליהן שלא ליקח המס כו' יכולין מקצתן לומר וכו' והאריך מע"ל בזה. ודאי דברי מהר"מ איירי בדבר שאינו מנהג קבוע שמעולם לא נתאספו הציבור ועסקו בזה בדרך משא ומתן שיהיה מנהגם כך אלא שמאליהן נזדמן הדבר שלא להעריך ממעות אחרים. אבל כל היכא שנתאספו הציבור או ז' טובי העיר עם הרב ות"ח ועשו מנהג וגם נהגו כך ג' פעמים ודאי אין יחיד או אפילו רבים יכולין לבטל עד שיתאספו שנית ויסכימו כולם לבטלו. ותדע דהא במרדכי גופא ריש פרק קמא דב"ב סי' תע"ד בשם מהר"מ כתב באם לתת מס מן הבתים וכו' דאם יש מנהג קבוע שלא לתת אין צריכין לתת. אף שע"פ הדין הכריע שם באם אין מנהג קבוע דצריך לתת מה שהוא לצורך בנין חומת העיר וכו' ע"ש ובהדיא כתב המרדכי בשם ר"ת פרק הגוזל בתרא סימן קע"ט וז"ל מה שרוצה ראובן לתקן לתת משל אחרים מעתה והלאה ושמעון מעכב הדין עם שמעון וכו' דהא דאמרינן ורשאין בני העיר וכו' ה"פ ורשאין בני העיר להסיע ולהפסיד ממון כו' והתנו ביניהם לדעת כולם שנתרצו בתחלת התקנה ועתה עובר עליו כו'. אבל להפקיע שלא מדעת בעלים אסור אם לא על ידי הפקר ב"ד וציבור עכ"ל. והרי זה מבואר דכל היכא שנעשה מתחלה תקנה ומנהג שיתנהגו במסים שוב אין שום אחד מהם יכול לשנות אם לא מדעת כולם. והוא שמה שנעשה בתחילה היה ע"פ הסכמת כל הציבור כל היכא דליכא חבר בעיר כמבואר בהני תרי טבחי. אבל כל שלא נשאו ונתנו והסכימו על זה רק מאליהם ודאי לא מיקרי מנהג. ומזה איירי מהר"ם הנ"ל בסוף תשובת הת"ה. ואגב גררא אודיע למע"ל שלכאורה לדינא רבינו תם הנ"ל דהגוזל דפוטר ממון אחרים ומהר"ם רפ"ק דב"ב מחייב ליתן חלוקים זה על זה וכמ"ש מור"ם בהג"ה סי' קס"ג. וכ"כ בהדיא גם בס' גדולת מרדכי בב"ב ע"ש. וכתבתי זה להוציא מדעת בעל ש"ג רפ"ק דב"ב ובתשובת מהר"מ מינץ סימן א' שכתבו כאן דברים תמוהים. ונעלם מבעל ש"ג דברי המרדכי דב"ב בשם מהר"ם שפוסק להדיא לחיוב ליתן מממון אחרים והיא התשובה שהביא הת"ה בסוף דבריו שהביא מע"ל בתחילת דבריו דוק ותמצא. נחזור לדברינו דדברי הת"ה ברורים דכל שהסכימו תחילה בדרך משא ומתן ונהגו כך ג' פעמים פשיטא דלית דין ולית דיין דלא יוכל יחיד או רבים לשנות שום דבר מהנהגות שנהגו אחר ההסכמה. וכך פסק מהרש"ל בב"ק פרק הגוזל. והרב מהר"ר שלמה כהן בתשובותיו והרבה מהאחרונים. וראיתי בדברי מעלתו שמע"ל כופל ומשלש בדבריו ותולה דוקא שכתבו התקנות והסכמה בפנקס הקהל. ובאם לא נכתב התקנה אף שנהגו כן לא מיקרי מנהג. ולא ידעתי מה תלוי בכתיבה ותנא הכותב האומר קרי ליה כי מאחר שמודים כולם שנעשה בתחלה בהסכמה כדין אף שלא נכתב הן הן הדברים הנקנים באמירה ואנן דורשין ל' הדיוט אף שלא נכתב כאילו נכתב כמבואר בפ' המקבל ובטח"מ סי' מ"ב. וכבר כתב הת"ה שם דנוכל לברר המנהג בעד מפי עד ובפסולי עדות וכו'. ודבר זה פשוט הוא עד שלרוב פשיטות א"צ להאריך בראיות ע"ז. אעפ"כ מצאתי את שאהבה נפשי להדיא בתשובת ר' יוסף מטראני בחלק ח"מ סימן נ"ו שכתב להדיא לסתור טעם מי שאומר שהתקנה ומנהג אינו כלום מאחר שלא נמצא כתובה בפנקס ובספר וכתב בפשיטות דאין בדבריו כלום והוא ברור. שוב ראיתי שכתוב בש"ג רפ"ק דב"ב וראיתי להעתיקו בכאן שמשם נתברר נ"ד וז"ל דין הג' עיר ישנה שיש בה מנהג קדום מרצון כולם שכופין זה את זה לקיים מנהגם. ואם היה אחד מהם רוצה לשנות המנהג או אפילו רבים רוצים כו' יכול היחיד לעכב עליהם ואין יכולים לכופו לשנות מנהגם במסים אלא מדעתו כו'. ובסוף דבריו מסיים ולפי דעתי דליכא דפליג בזה דבכל ענין אין יכולין לכוף לא את היחיד וכו' לשנות מנהגם הקודם ואפילו שלא הוברר שיהא הפסד ממון לזה היחיד כו' ע"ש. וכבר נתבאר מדברי ת"ה ומהרש"ל דג' פעמים אחר הסכמה מיקרי חזקה ושוב אין אחד מהם יכול לשנות מנהגם אף שלא נכתב בפנקס. וא"כ יצא הדבר לאורה בנ"ד דאם היתה ההנהגה קדומה במוסכם הציבור ליתן ח' ר"ט על אופנים המבוארים בשאלה ונהגו כך ג"פ. וכן בהסכמה שנייה ושלישית בגביית ד' ר"ט דודאי אין שום אחד מהן יכול לשנות. ואם לא יוכל להתברר אלא מעצמן שלא בדרך הסכמה ומשא ומתן נהגו כן הדין עם מע"ל. אכן הוא רחוק בעיני שכמה שנים היה להם כל כך גביות שלא בהסכמה וברצון. והדבר תלוי בקולר צווארו דמר ובודאי לא יאונה וגו' ואין דבר שאינו מתוקן יוצא מתחת ידו. ודי בזה:

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה