אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל

שאלה לח

שאלה לז

טרם שאכתוב תשובה זו צריך אני למודעי גופא דעובדא כדי שידע המעיין מקורו מקום נובעו, והוא כי נהגו באשכנז שאין מוכרין סגן רק הוא חוזר חלילה מדי חדש בחדשו על כל בעלי בתים חדש אחר חדש. וכן כל ב"ב בחדשו קורא לס"ת הבעלי בתים זה אחר זה הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו. והיה בישוב אחד שני אחים יש להם יאר צייט במתנת יד דשבועות. אשר באשכנז מחשיבין היום ההוא לקרות לס"ת דוקא החשובים. והיו שם גם הנהו גיסי תרי זקנים וכדי שלא ידחה אחד מן הזמנים קראו לס"ת א' מן האחים שיש להם יאר צייט ואחד נדחה. ואותו הנדחה צעק שהוא יותר היוב מא' משני זקנים הללו. ודעתו לקרות לשני אחים יאר צייט ואחד מן הזקנים יהא נדחה ולא השגיחו עליו. והנה אירע פעם אחת שהיה א' מן האחים ש"ץ ביום ב' דשבועות. וכשאמר הבעל סגן לקרות לס"ת א' מן הזקנים שתק ולא קראי ועלה הוא מעצמו לס"ת ובירך עליו. אז הלך הבעל הסגן מן הס"ת ואמר אם הש"ץ אינו רוצה לקרות לס"ת כפי רצונו מה לי פה. אז ענה אותו אח שהיה ש"ץ אם אני חטהתי לך הס"ת מה הטאת לך. הלא יש אלהים בישראל ואם עשיתי שלא כהוגן אקבל דיני. ובא הדבר לפני מורה שלהם ופסק עליו שיתן קנס. וגם שיקחו סגן ממנו. וגם שלא יעלה לס"ת ד' שבועות. אז בא אותו אח אלי וצווח כי כרוכיא. וזאת שהשבתי להמורה ההוא:

שלום וברכה. מאלהי המשדד מערכה וכו' לאהובי האלוף מהר"ר פלוני יצו ה' אתך את הברכה. ואחר פריסת השלום באתי בשורתיים להפצרת הר"ר אברהם ולאהבת מכ"ת. אף כי כתב מהרא"י ונמשכים אחריו כל האחרונים שאין דרכו להשיב לאחד מן הצדדים בדיני ממונות אם לא שנתקבל מב' צדדים או להרב שהוא דיין בדבר. מ"מ אחרי שדין זה אינו נוגע לדין מדיני ממונות. גם אין משאי ומתני עם א' מן הצדדים רק מדי דברי בו במכ"ת. ע"כ מנוקה אני מעון זה. גם חשתי לכבודו פן יהיה לבוז כי מעוף השמים יוליך את הקול. תמיה לי על מכ"ת על אשר פסק שר' אברהם לא יעלה לספר תורה ארבעה שבועות. גם שיעברו מעליו דרך עץ החיים ליקח סגן ממנו מפני שעלה מעצמו. הנה ידוע מנהג כל ישראל והוא מנהג תורה שהיאר צייט הוא חיוב לקרות בתורה. ועיין בלבוש אורח חיים סימן קל"ג ומנהג כזה פשיטא דמנהג הגון הוא ואין לשנות. וכבר כתב מהרי"ק שורש ט' לנדון דידיה דמאחר שכתוב בספר תניא מיקרי מנהג ותיקין. והוא הדין וכל שכן הכא שנמצא כתוב בספר. גם הוא מנהג בקרב כל ישראל מקום שלשון אשכנז נמצא בין היהודים מכל שכן שנקרא מנהג ותיקין ואין להקשות מהא דתנן בהניזקין כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ואחריו תלמיד חכם הממונה על הצבור כו' א"כ ש"מ שזה דין המשנה להקדים הפרנסים. ויאר צייט אינו אלא מנהג. מ"מ מנהג כזה מבטל הלכה ודין התלמוד. כמו שהארכתי בחיבורי נ"ש סימן כ"ז דגם דין התלמוד אינו אלא מנהג. בזה אמרינן מנהג מבטל הלכה ודין התלמוד. ועוד שהמנהג זה נוגע ליקרא דשכבי ומזה לא דברו חכמי התלמוד. ועוד דדין התלמוד לקרוא הפרנסים הממונים על הציבור ואח"כ גבאים וכו' זה אינו נוהג ברוב מקומות בינינו האשכנזים שקונים המצות שקורין לס"ת למי שישר בעיניו. משא"כ המנהג שהיאר צייט הוא חיוב נוהג בכל מקום שלשון אשכנז בין היהודים. ואפשר שגם בשאר מקומות נוהגין מנהג זה. ואף באשכנז שנוהגין לקרוא לס"ת הפרנס תחלה וכו' אינו אלא בשבת ראשון לחודש ובשבת הבא קורין למי שלא עלה בשבת ראשון והפרנס הוא כאחד העם. וא"כ עכשיו אין עילוי להפרנסים והזקנים מחמת דין המשנה. ולהיאר צייט יש לו עילוי שהוא נוהג בכל מקום כדאמרן. ופשיטא דבמילתא כי הא עביד אינש דינא לנפשיה דאין לך פסידא גדול מזה דהוא פסידא דלא הדר. וא"כ איך היה מחייבו מכ"ת בשביל דעביד דינא לנפשיה ועמד לקרות בתורה שלא מדעת בעל הסגן. ואם היה ממתין עד שקרא הסגן כרצונו ולא קרא אותו לספר תורה מה היה תועלתו אם היה בא אחר כן בקובלנות באשר כבר נד ולד ומעוות לא יוכל לתקון. ועוד נהי דאדם יכול למחול על כבודו. ואפילו ת"ח או נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול. אבל אין אדם יכול למחול על כבוד אחרים אפילו בפחות שבציבור כמ"ש מהר"ם מינץ סימן ו'. מכ"ש מי לא יחוש על כבוד אבותיו שוכני עפר. וכ"כ להדיא מהרא"י בפסקיו שלענין בושת שאין למחול אם נוגע לכבוד אבותיו. ועוד דנדון של מהרמ"א היה באחד שלא רצה לקרות הפרנס חודש מאחר שבשאר קהילות אינו מנהג. וגם שאר כל הפרנסים מחלו כל כבודם. ופסק דעל כבוד עצמם רשאין למחול אבל לא על כבוד אחרים. גם חיזק המנהג שנכון הוא לקרות הפ"ח אף על כי שבשאר קהילות אינו מנהג. א"כ מכ"ש שאין רשאי למחול על כבוד אבותיו, וגם הוא מנהג כל ישראל שהיאר צייט הוא חיוב. ועוד בר מן דין אף אם לא היה יאר צייט אם קראו לס"ת בשמו לראובן ועלה שמעון וקרא אין להענישו כדאיתא להדיא בתוספות פרק כיסוי הדם דף פ"ז וז"ל ואחד שעמד במקום חבירו לקרוא בתורה בלאו האי טעמא פטור ואפילו תפס מפקינן מיניה משום דכולם חייבין בקריאת התורה אפילו אם עלה במקום כהן פטור עכ"ל. א"כ מכ"ש דפטור אם עלה ישראל במקום ישראל אחר שלא היה סדרו של זה וכ"ש זה שעלה במקום שראוי לעלות שהוא חיוב יאר צייט כ"ש שבדין עשה מה שעשה. וא"כ מאד הפריז מכ"ת על המדה לגזול ממנו כל אותן ברכות התורה שמנע מכ"ת ממנו עד הנה ואדרבה שכנגדו שהוא הסגן היה ראוי לעונש זה מדה במדה. יען כי עזב ה' והלך מן הס"ת. ואם האדם חטא ס"ת מה חטאה למה בייש את הס"ת וקיים בעצמו ועוזבי ה' יכלו ח"ו. אך חלילה לי להטיל עונש על הבעל סגן גם כי אין הדבר מוטל עלי. אך מכ"ת קיים המקרא ועשית לו כאשר זמם וגומר וק"ל. או במקום דליכא לאישתלומי מהאי וכו' והאי דינא לאו דינא הוא. ואם לחשך אדם לומר מאחר שהוא באתרא חדתא דעדיין אין שם מנהג קבוע לא רצו לקבוע מנהג זה. על זה לו אשיב דלאו טענה היא זו דלאו כל כמינייהו לקבוע מנהג חדש או לעקר מנהג ישן שהוא נוהג במקום אחר. בפרט מנהג הגון כזה שהוא כהלכה. אם לא מדעת כולם בהסכמת חבר עיר. ולא כפי רצון איזה יחיד לפי שעה רק שהסכימו על כך הרב והקהל. כדאיתא במרדכי והוא מבואר בכמה מקומות בפוסקים. ואף אם יש בידם לשנות להבא מ"מ כל זמן שלא שינו את המנהג אין לענוש לזה שקיים המנהג הישן שנוהגין בכל מקום. ולבי אומר לי שאפילו ביד הקהל והרב אין כח לבטלו מאחר שנוגע לכבוד שוכני עפר. ואם יאמר מכ"ת שבדין עשה מאחר שגם אחיו של ר' אברהם עלה לתורה ואין הבעל סגן מחוייב לקרות שניהם. גם זה אינו דכתוב במנהגי מהררח"ט והוא מש"ת מהר"מ מינץ סימן פ' דמי שיש לו עשרה בנים וא' הניח בן א' חולקים הקדישים לפי הנפשות. כי מזלו של זה גורם שהניח בנים הרבה לומר אחריו קדיש. וה"ה לענין חיוב יאר צייט דין א' להם. וגם אין לחלק בין קדיש לקריאת ס"ת דמ"ש ואדרבא קריאת ס"ת עדיף מקדיש כידוע ממעשה דר"ע. מכל הלין נשמע שמה שעשה ר' אברהם כדין עשה. וכתב מהר"י קלון שורש י' דמי שטעה בפסקי הגאונים שלא שמע דבריהם וכשאמרו לו פסק הגאון ישרו בעיניו טועה בד"מ וחוזר ולא מיבעיא פסקי הגאונים אלא אפי' חכמי כל דור ודור עכ"ל. וע"כ יודה מכ"ת על האמת כדין כל חכם ויודה ולא יבוש דלא עדיף מכ"ת מרבא פרק התינוקת. וכן בעירובין פ' המוצא תפילין דף ק"ג הדר אוקים רבא וכו'. וכן בפרק במה בהמה דף ס"ג כי סליק רב דימי מנהרדעי שלח להו דברים שאמרתי לכם טעות הן בידי. וע"כ אל ימנע הטוב ממנו ולקרותו לס"ת. ואל יתרעם מכ"ת עלי כי לטובה כונתי. גם כי בא אלי בתרעומות כי הכרע הכרעתי אותו תחת בית דינו דמכ"ת ואני הייתי בעוכריו. כי תיכף באותו פעם אמר אלי שמכ"ת שונא אותו ומתיירא פן יקח נקמתו ממנו. ועכשיו בא אלי בתרעומות ואמר באשר יגורתי יבא לי ובתר דידי קא אזיל ואתי. ע"כ גליתי אוזן מכ"ת. ושלום מאהובי ד"ש הצעיר שמואל סג"ל:

וכן הניח לו העונש. אמנם לאחר זמן חזר ועמד על דבריו הראשונים וביקש לעשות סניגורין לדבריו בכמה דברי שטות ובורות. ועיקר יסודו שר' יעקב וגיסו הם זקנים ורוב בנין. ויאר צייט הוא מנהג גרוע ולא ידחה יאר צייט שהוא מנהג גרוע לדין תורה משנה דהניזקין אני אומר באמת אינו מנהג גרוע. ואותו הדיין כגבור עורך מלחמה בלא כלי זיין. לתלות דינו ברוב בנין. אין לו ענין. וזו לו מן התורה מנין. כמדומה שמדבר כסומא בארובה ואין לו עין. כי מנהג ותיקין הוא כאשר כתבתי. ומה שתלה טעמו ברוב בנין אין לו ענין כלל. ועיין בחבורי נ"ש סימן כ"ו בררתי באיזו ענין יש להלך אחר רוב בנין ורוב מנין. וכן הא דהניזקין כהן קורא ראשון אינו אלא מתיקון העולם. דאינו מדינא ממזר ת"ח קודם לכהן גדול ע"ה כמ"ש הב"י בא"ח בשם הרמב"ם. והא דקדיש של יאר צייט דינא הוא וכמ"ש ועיין בנ"ש סימן הנ"ל. ואחר כך כשבאתי אני למקום ההוא תקנתי להם מילתא דשוי לתרוייהו. שא' מן האחים יהיה חיוב. והב' יעלה למפטיר וקנבתי לו מה שיתן לצדקה עבור מפטיר ואין רשות ביד א' מן הקהל ליקח מפטיר ממנו ע"י שיעלה אותו בדמים. וה' יצילני משגיאות נאם הצעיר שמואל:

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה